The Function of the Tradition of Wisdom in Jeremiah`s Rhetoric: Descriptions of Creation as a Case Study

בספר ירמיהו ניתן לזהות זיקות רבות לחכמה, אך עד כה לא בוצע מחקר שיטתי הבוחן את כלל הזיקות החכמתיות ואת השימוש הייחודי שנעשה במסורת זו ברטוריקה של ירמיהו. בהרצאתי אבקש להתוות קווים ראשוניים למחקר זה, באמצעות בחינת תיאורי בריאה בעלי אופי חכמתי בספר.

תאולוגיית הבריאה נחשבת לאלמנט מרכזי בתפיסת עולמם של החכמים. החכמים, השואפים לגלות את החוקיות בעולם ולפעול על פיה, מתייחסים לבריאה כאירוע מכונן בו נקבעה על-ידי האל אותה חוקיות המאפשרת להם לפעול בעולם ולחקור את צפונותיו. בספר ירמיהו משולבת התייחסות לחוקי הבריאה ולאל כבורא בכמה מקומות בספר (המובהקים מביניהם: ד` 26-23; ה` 24-22; י` 13-12 / נ"א 19-15; ל"א 36-34 ).

בהרצאתי אדגים את זיקתן הלשונית, הסגנונית והתוכנית של היחידות המתייחסות לבריאה למסורת החכמה, ואראה כי מקורם של תיאורי הבריאה שבירמיהו הוא, ככל הנראה, חוכמתי. על סמך הבחנות אלה אבקש לעמוד על האופן הייחודי שבו משתמש ירמיהו במסורות חוכמתיות. ההרצאה תעסוק בתיאורי בריאה שונים בירמיהו, אך דגש מיוחד יושם על הקטע ל"א 36-26, שבו ניתן להצביע באופן מובהק על שילובם של אלמנטים חכמתיים בנבואה, לצד שימוש בתאולוגיית הבריאה בצורתה החכמתית. בהרצאה אנתח את הפסוקים בהקשרם, אבחן את הטרמינולוגיה והרעיונות המשתקפים בהם, ואת השתלבותם ברטוריקה של הנביא. באמצעות דוגמה זו אבקש לעמוד על ייחודה של התפיסה החכמתית של ירמיהו. הניתוח שאציע עשוי להשפיע גם על המחקר הדיאכרוני של פסקאות הבריאה בספר, שרובן הוגדרו במחקר כתוספות מאוחרות שאינן שייכות לגרעין המקורי של הנבואה. זיהויים של קווים חכמתיים-ירמייניים ייחודיים בקטעים אלה, העולים בקנה אחד עם זיקות לחכמה ואפיוני חכמה לכל אורך הספר, עשויה להצביע על מקוריותם של תיאורי בריאה אלה בספר.