New Evidence from the Cairo Genizah Concerning the Disappearance of the Palestinian Prayer Rites

ענף הנוסח הארץ-ישראלי של התפילה, שנהג במרחב השאמי באלף הראשון לספירה, ידוע לנו בעיקר מתוך קרעי הסידורים של הקהילה השאמית בפסטאט ששרדו בגניזת קהיר. תהליך גוויעתו של המרכז הארץ-ישראלי בא לידי ביטוי גם בנוסחי התפילה. לצד סידורים על טהרת המנהג הארץ-ישראלי, ניכרת קבוצת סידורים `מעורבים`, המושפעים מנוסחי בבל.

התיארוך המקובל להיעלמותם הסופית של מנהגי התפילה הארץ-ישראלית בפסטאט הוא הרבע הראשון של המאה ה-13. הוא מבוסס על מסמכים ומכתבים שהתגלו בגניזה ופורסמו ע"י חוקרים שונים, בהם כתב אמנה של אנשי הקהילה, מכתבי פניה לשלטונות המוסלמים ושו"ת של רב יוסף ראש הסדר ור` אברהם בן הרמב"ם. מצירוף המסמכים עם סידורי הגניזה התבלטה דמותו של ידותון, חזן בית הכנסת השאמי שנחשב לחזן האחרון ששימר מנהגים ארץ-ישראליים. בסידוריו ניכרת השפעה בבלית חזקה לצד שימור מסורות ארץ-ישראליות ייחודיות, בעיקר בתפילות השבת והחגים.

ברצוני להציג בהרצאה עדויות חדשות המוכיחות כי מסורות תפילה ארץ-ישראליות לשבתות וחגים שרדו עוד עשרות שנים לאחר ידותון, עד סוף המאה ה-13. עדויות אלו כוללות מספר קטעי גניזה מידו של סופר ששמו שלמה, ובהם משובצות מסורות תפילה ארץ-ישראליות – תפילת השיר ועשרת הדברות – בתוך מסגרת תפילה בבלית לשחרית של שבת ומועדים. דפים רבים של סידורים בכתב ידו של שלמה מצויים בגניזה, ביניהם קולופונים המתארכים סידורים שהעתיק לשנים 1295 ו-1298.

בהרצאה אדון בהשלכותיהן של עדויות אלה, הן בהיבט הליטורגי והן בהיבט החברתי-פוליטי שלהן. אזכיר רמזים נוספים להישרדותן של קהילות שאמיות אחרות עד סוף המאה ה-13, ואציע הסברים לשאלה מדוע שרדו דווקא מסורות ליטורגיות ארץ-ישראליות אלה ולא אחרות, ולשאלת השתלבות הממצאים במכלול העדויות הנוגעות למאבק ההישרדות של הקהילה השאמית בפסטאט.