Ab hostibus captus et a latronibus captus - The Impact of the Roman Model of Citizenship on Rabbinic Law

ההרצאה תעסוק בחובות הבעל לפדות את אשתו השבויה, ותתמקד בהבחנה שעורכת התוספתא במסכת כתובות ד:ה בין שבוית מלכות לשבוית ליסטות. הלכת התוספתא הקובעת כי הבעל חייב לפדות את אשתו רק אם מדובר בשבוית ליסטות, אולם שבוית מלכות אין חובה לפדות, פורשה באופן מסורתי כנוגעת להסתברות שהאישה השבויה נבעלה לשוביה מרצון; אולם כפי שהעירו כבר ליברמן ואחרים הפרשנות דחוקה ומאולצת. לעומת זאת, הלכת התוספתא מתפרשת בבהירות לאור הבחנה דומה המצויה בחוק הרומי, בין מי שנשבה בידי מלכות ומי שנשבה ביד ליסטים. בשיטה המשפטית הרומית שבי (ודווקא ביד מלכות) כרוך באבדן המעמד האזרחי, ועמו – באבדן הכשרות המשפטית ובביטול הזיקות המשפטיות של השבוי. כפי שהמאמר מבקש לטעון, התוספתא מאמצת הבחנה רומית זו על משמעויות העומק שלה תוך תרגומן לשפת ההלכה ולעולמה. באמצעות דוגמא זו נבקש לבחון באופן חדש את הממדים ההיסטוריים והמושגיים שבהם הושפעה ההלכה התנאית ממודל האזרחות הרומית, מודל שבו האזרחות באה לידי ביטוי מרכזי בכשרות משפטית ובמעמד המוקנה ביחס לחוק. ההרצאה מבוססת על מאמר משותף מאת אורית מלכה וד"ר יקיר פז.