Emblems of Center and Periphery in Literature in Yair Garbuz’s Oy, My Beloved Country (2010)

הבחנות בין מרכז ופריפריה בדימויים חזותיים של טבע דומם נמצאים לא מעט בספרו של יאיר גרבוז. כבר כותרת הספר: `או ארצי: מכתבים לחבר צרפתי בדרך לישראל` מצביעה על הכוונה ועל הבעייתיות הקיימות באמבלמות ספרותיות. החלק הראשון במשפט הנו פרפרזה על השיר `הוי ארצי מולדתי`. טשרניחובסקי, שעלה לארץ ישראל בדיוק כמו `החבר הצרפתי` של גרבוז, אף אם הוא מנגד את תיאורה של הארץ, הוא פותח במילת פליאה. גרבוז משנה את מילת הקריאה `הוי` למילת כאב, כך מודגשת `צרפת` מכורתו של `החבר`, כמרכז, לעומת הארץ, בבחינת הפריפריה.

המדרג המעמדי קיים גם בעולם המתים. גרבוז משווה בין שני בתי קברות: [...] בית הקברות רווי הגיבורים של ראש פנה הזכיר לי את בית הקברות היהודי העתיק בפראג [...]. ומכיוון שטיפסתי על ההר בראש פנה, נזכרתי בטיפוס שטיפסתי על חומת בית הקברות בפראג`.[1] החומה, מסמלת את `הגבול` בין החיים, המרכז, למתים, הפריפריה. אך לבית הקברות יהודי בפראג יש משמעות סמלית: מחד, סמל בספרים לא מעטים, חלקם מאבות `הפרוטוקולים של זקני ציון`. מאידך, הקבורים בו מסמלים את הניגוד המוחלט בהווייה הדתית בינם ובין הקבורים בראש פנה. אף על פי התיאור על הישראלים המסיירים בפראג, ראש פנה וסמליה היא `המרכז` בעוד פראג על הרובע היהודי ובית הקברות וגורל יהודייה, היא `פריפריה`. הבחנתו הברורה של גרבוז בנוסח כתיבתו (רומנטיקה אירונית) ודרישתו מעצמו קודם, ולאחר מכן מקוראיו, היא הנותנת את היכולת להבחין בין מרכז ופריפריה. האמבלמות, הדימויים החזותיים שהוא שותל בספרו מאפשרות להבחין בכך.

[1] י` גרבוז אוי ארצי—מכתבים לחבר צרפתי בדרך לישראל, דניאלה די-נור: תל אביב, 2010, עמ` 106.