The Development of the Pagan Concept in Tshernichovsky`s Poetry

בביקורת הספרותית רוווחת הצגת טשרניחובסקי כמשורר אלילי ואף כאבי השירה האלילית-הכנענית המודרנית. לעומת זאת, לטענתי יש להצביע על שלבים שונים בתפישתו האלילית של טשרניחובסקי, ובתוך כך להבחין בשינויים ובמפנים שחלים בה, שמביאים לבסוף להתפוגגותה כנושא מרכזי.

השלב הראשון (1896 – 1919) כולל שירים המבטאים עמדה של נביאי שקר וכן האדרה של אלילים שונים (כגון: אפולו, התמוז ועשתורת), המייצגים אידיאות אוניברסאליות כמו שפעת חיים, אור, צמיחה ופריון, אהבה, גבורה, יופי ושמחה.

השלב השני (1921 – 1925) כולל שירים שנכתבו בעשור שלאחר מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, המבטאים אכזבה מרה מהאלילות במובנה הרחב - אכזבה מהנביאים, ממבשרי הבשורות וממתקני העולם, מהאליל ומאלוהים. אכזבה זאת מתגלה באופן ישיר ועקיף כאחד והיא שכנראה גרמה למשבר השירי בחיי טשרניחובסקי, שהתבטא בהימנעותו מכתיבת שירים "אליליים" ואחרים במשך כארבע שנים (1925- 1929).

בשלב השלישי (1929 – 1936) חזר טשרניחובסקי אל הנושא האלילי, אך ויתר על משמעותו האוניברסאלית והעדיף לרתום אותו אל האידיאולוגיה התחייתית-ציונית ואל המרחב הארץ-ישראלי.

בשלב הרביעי התפוגגה משמעותה של האלילות בין כמייצגת אידיאות אוניברסאליות בין כמייצגת את חזון התחייה הלאומית. התפוגגות זו ניכרת במיוחד בשירים שנכתבו בשנות השלושים המאוחרות ובשנות דהארבעים המוקדמות. יש להניח שעם התעצמות החרדה לעצם הקיום היהודי בארץ ובאירופה, כבר לא מצא המשורר טעם בהתרפקות על אלילים קדומים ועל אידיאות אליליות, ותחת זאת העדיף לכתוב שירים שפיארו עמדות יהודיות מסורתיות. העולם האלילי, המוזכר עדיין בשירים אחדים סֶמיאוטוביוגרפיים, כבר מתפקד כמוטיב ציורי שהמשורר נאחז בו שלא לצורך אידיאולוגי אלא לצורך תיאור מצבו האינדיווידואלי בעבר או בהווה, נופי ילדותו וגעגועיו.