Cultural Traditions Reflected in the Language of Tafilalt Scholars

לשפה לא רק תפקיד תקשורתי ולשוני גרידא אלא אף מעמד תרבותי המקנה לה יכולת לשקף את פניה של החברה. בהרצאה אראה כיצד השפה העברית המשמשת בקרב חכמי תאפילאלת משמשת ראי להבנת תהליכים חברתיים, ולהכרת אופי החברה, זהותה והתנהגותה.

מחד גיסא, הדו-לשוניות הבאה לידי ביטוי בקרב יהודי מרוקו, ובכלל זה בני תאפילאלת, תיבדק במחקר זה מנקודת מבט חברתית-לשונית. יהודי תאפילאלת השתמשו בשפה הערבית לצרכים יום-יומיים, ולצדה השפה העברית שימשה בפיהם למילוי צרכים דתיים ולטיפוח יצירה תרבותית. כתוצאה מכך, נוצר הידוד (אינטראקציה) בינה לבין הערבית, ובעיקר מלשון הדיבור אל לשון התרבות. מבט בשינויים הנובעים מהמגע בין העברית ובין הערבית חושפים את ההקשר החברתי-תרבותי שבו חיו בני הקהילה. דומה שמידת הנוכחות של שפת הסביבה במסורת הלשון העברית עשויה לשמש אבן בוחן להבנת היחס של יהודי תאפילאלת לתרבות המקומית ואת מקומה על הציר הנע בין הזדהות מלאה לתרבות זו ובין ניכור גמור אליה.

מאידך גיסא, עיון ביסודות העבריים הקדומים המשוקעים בעברית של חכמי תאפילאלת ייעשה מפרספקטיבה תרבותית-יהודית. הפילאלים דאגו לשמר מסורת עברית עתיקת יומין שהתגלגלה לתאפילאלת מן המסורות שהילכו בארץ ישראל בתקופה שהעברית שימשה לשון חיה. נראה שמידת שימור המסורת המקורית חושפת את יחס הקהילה לזהות הלאומית היהודית וממקמת אותה במשרעת הנעה בין השימור הקנאי של מסורת האבות ובין ההתנכרות אליה.

המתח שבין הדבקות למורשת התרבותית ובין היכולת להכיל את התרבות הסביבתית בא לידי ביטוי במלוא עצמתו במסורת הלשון העברית של חכמי תאפילאלת. לפיכך ניתוח מסורת זו מהיבט חברתי-תרבותי-לשוני עשוי לגלות את הזהות הייחודית של הקהילה כתוצאה מן המפגש שבין הזהות הלאומית היהודית ובין הזהות המקומית.