The Use of Literary Considerations as a Key for Dating Tannaitic Material in the Babylonian Talmud

המחקר התלמודי וההיסטורי נוטה לתארך את מקורן וזמנן של ברייתות בבבלי על פי תופעות ספרותיות, אותן הוא מפרש כראיה למוצאן הבבלי המאוחר. תוכנן הרעיוני או ההלכתי זוהה כחומרים שמוצאם בקונספציות הלכתיות שפותחו על ידי האמוראים (או ה`סתמאים`), בתנאי חיים או בהשפעה תרבותית ודתית של הסביבה האיראנית. המסקנה הייתה, ש`ברייתות בבליות` אלה אינן משקפות מסורת תנאית ארצישראלית, ויש לתארך את מקורן לבבל התלמודית.

השיקולים הספרותיים המוצעים במחקר כבסיס לטיעון זה הם מגוונים, כגון: מונחי ההצעה על שם אמוראים או על שם מיקומים גיאוגרפים בבבל ("תני רב פלוני", "כי אתא רב פלוני מ[נהרדעא]/[בי חוזאי], אתא ואייתי מתניתא בידיה"), ניסוחן ה"סתמי" ללא שמות תנאים, יחסן למימרות אמוראים (כשניסוחן זהה), היעדרן של מקבילות (מלאות או חלקיות) בחיבורים התנאיים, ועוד. בהרצאתי אבחן מחדש את חומר הראיות הזה, ואטען כי זיהוי מקורה או זמנה של הלכה הנשנית בברייתא חייב להתבסס על ניתוח של תוכן הברייתא והשוואתה להלכה בחיבורים התנאיים, ולא די בשיקולים הספרותיים-פורמליים המוצעים. אמחיש זאת באמצעות הצגתם של ממצאים העולים מניתוח ארבעה מקבצי ברייתות בתלמודים, שאותם המחקר נוטה לתארך לתקופה האמוראית על פי השיקולים הספרותיים האמורים - "תנא דבי שמואל", "תני תנא קמיה דרב פלוני", "תני לוי", "תניי תמן". אראה עוד, שלמרות התופעות הספרותיות האמורות המצביעות על עיבודים בבליים מאוחרים של הברייתות, למעלה מ—70% מתוכנן ההלכתי נמצא מתאים להלכה התנאית הארצישראלית ומשקף אותה. ממצאים אלה מעלים גם תובנות חדשות ביחס לשאלות נוספות שאעמוד עליהן בהרצאתי, ובעיקר על היחס בין `הברייתות האמוראיות` לבין המימרות, הנימוק לטרמינולוגיה הפותחת את הברייתות על שמם של האמוראים, ועוד.