ארץ ישראל של שלהי המאה ה-19 וראשיתה של המאה ה-20, היתה מרחב מגוון בו חיו אלו לצד אלו מוסלמים, נוצרים ויהודים תחת שלטון עות`מאני. הרב גוניות הלאומית, הדתית והעדתית, והמסורות התרבותיות רבות הפנים שתהקיימו במרחב המצומצם, היו הווי היום יום ברחובות הערים, בשווקים ובעבודה החקלאית במושבות. אנשיה של ארץ ישראל ומרחביה הגיאוגרפיים היו לסביבת הגידול של הילדים והנוער וילדותם הושפעה מהמרחב והחברה סביבם.
הרצאה זו תעסוק במפגש המשחקי בין קבוצות ילדים שהתגוררו בשכנות אלו לאלו, וביחסים שנרקמו ביניהם באמצעות משחקי מחנות ומשחקי עפיפונים. היחסים שהתפתחו בין ערבים ליהודים בתקופה הנידונה נשאו אופי כפול: מחד, חיו שתי הקבוצות חיים משותפים והיו תלויות זו בזו בנושאי כלכלה, מסחר ועבודה. מן הצד השני, החלו מתגלים באותו הזמן מוקדי עוינות בין ערבים ליהודים שנשאו אופי של התעוררות לאומית בשלהי התקופה הנ"ל והביאו לתחושות של חשדנות וזרות אלו כלפי אלו. בהרצאה אבדוק אלו מבין מבין ההשקפות חילחלה אל היום יום של הילדים, תוך שאתמקד בסוגי המשחקים ששיחקו הקבוצות.
המפגשים המשחקיים של ילדי ארץ ישראל: נוצרים, מוסלמים ויהודים היו משחקי מחנות בין קבוצות יריבות. אלו התקיימו לרוב בנקודות מפגש גיגאוגרפיות של קבוצות לאומיות שונות. כך למשל ביפו באיזור מנשיה ונוה שלום בין ילדי הערבים ליהודים, או באיזור שכונת ולהאלה ונוה צדק בין ילדי הטמפלרים לילדי היהודים. חיי יום יום ואידיאולוגיה השתקפו באופן ברור במשחקי המחנות של הילדים, ועולם המבוגרים גלש לעולם המשחקים.