Cry and Distress: As Reflected in Rabbi Raphael Aaron Monsonego`s Liturgical Poems

למן תום שלטונו של המלך איסמעיל הראשון (1727), שהיה אלים ואכזר כלפי היהודים במרוקו, ועד לעלייתו של מוחמד אבן עבדאללה (1757) חלפו שלושים שנים של מאבק על השלטון – שלושים שנות כאב, צער ומרורים ליהודי מרוקו והתאפיינו בהתנפלויות וברציחות.

במרכז הרצאתי עומד ר` רפאל אהרן מונסוניגו, שנולד בעיר פאס בשלהי תקופה זו. בצד היותו דרשן ופוסק שלח ידו בכתיבה בכתיבת פיוטים.

הרצאתי תתמקד ביחסים שבין היהודים במרוקו לחברה הסובבת אותם, כפי שעולים בפיוטיו של ר` רפאל אהרן מונסוניגו. יחסים אלה באים לידי ביטוי כמעט בכל אחד מפיוטיו, ומהם עולה מציאות קשה של קהילה הנתונה לרודנותה של סביבה עוינת. המצוקה במלוא עוצמתה בולטת בפיוטי `תחינה` ובעיקר בקינות שיועדו לתשעה באב ובפיוטים לבקשת גאולה. כפי הנראה היו

שני פיוטים נכתבו על נס הצלה היסטוריים בשנת תקפ"ג(1823). האחד "יום זה תערוך שיחתה", בשיר מבטא הפייטן כעֵד את הרגשת ההקלה ואת הרווחה שהרגישו בני הקהילה בעקבות הישועה, מהפרעות של תקפ"ג בהן המון כפרי סקל והצית בתי יהודים. ומובעת בו תודה לקב"ה על שפדה אותם `מאבני נגף ומאש בוערת`.

בהרצאה יתוארו מעלליה של החברה הסובבת את היהודים בימיו של ר` רפאל כפי שבאים לידי ביטוי בפיוטיו הנוספים תוך הצגת מגוון

מן הפיוטים שהשתלבו במערך הליטורגי ונאמרו בתפילות שהתקיימו בבתי הכנסת המקומיים של בני קהילתו של הפייטן. הפניות לקב"ה המשולבות בפיוטים נכתבו ברוח של שליח ציבור המבקש להיות לקהילה לפה.

דוגמאות מפיוטי ה`תחינה` מהקינות לתשעה באב ומתוך פיוטים שנכתבו לבקשת גאולה.