The Exchange of the Vowel Signs: Holam and Shuruq in the 1644 Constantinople Edition of the Mishnah

בדפוס קושטא למשנה (אסתאנבול 1644), מהדורת הדפוס הראשונה של המשנה המנוקדת במלואה, מתגלה לעתים עירוב בין הסימנים חולם ושורוק. הרי מקצת מן החילופים בדפוס קושטא: שהַעֲנִיוֹת מנוולתן (נדר` ט, י), מוֹתָר להביא זרע לשם (כלא` ד, ט), לבית הַמְנוֹגָע (עיר` ח, ב), הגיע לשער הגדול... וּפְתַחוּ (תמיד ג, ז), פִקָדוֹן (ב"מ ג, א) לעומת "היכן פִקְדוּנִי" (ב"ק ט, ז), "צְלוֹחית של פלייטון" (שבת ו, ג) לעומת צְלוּחית (שם ח, ב).

חילופי התנועות חולם ושורוק ידועים גם מכתבי היד הטובים של המשנה: כ"י קאופמן, אוטוגרף הרמב"ם, כ"י פריס וכ"י פרמה א`. הם מתועדים היטב במסורת הקריאה הקדם-אשכנזית ומצויים פה ופה גם במחזורים שבכתבי יד מאיטליה ומספרד.

אני מבקש לברר את הסוגיה הזאת בדפוס קושטא ולתת את הדעת לשני עניינים. הראשון הוא מה היקף התופעה ומהן התניותיה, רוצה לומר האם החילופים האמורים תלויים במבנה ההברות או בקטגוריות מורפולוגיות מסוימות, והאם ניתן להשוות אותם, מבחינה מספרית, לחילופים הספרדיים הידועים בין קמץ לפתח ובין צירי לסגול, חילופין שמצויים גם בדפוס קושטא באופן שכיח. העניין השני הוא מה סיבת החילופים או מה ניתן ללמוד מהם על מסורת ההגייה של נקדן המהדורה באסתאנבול של ראשית העת החדשה: כלום עשויים הם לרמז על היעדר הבחנה פונטית בין חולם ובין שורוק-קובוץ, כלומר על מבטא זהה של הסימנים הללו? אף יש לברר אם הספרדית היהודית בדיאלקט התורכי שלה, לשון הדיבור שבפי הנקדן, תרמה לעירוב בין סימני התנועות, או שמא זהו קו לשון עברי עצמאי.