Nahmanides`s Attitude towards Sexually - Abused Women, according to his Commentary on the Torah

בסריקת פירושיו של רמב"ן לפרשיות הלכתיות במקרא ולכאלו הנושאות אופי סיפורי, ניתן להצביע על מגמה ברורה של הגנה על נשים פגועות מינית. רמב"ן מדבר בגנותו של לוט בהציעו את בנותיו לאנשי סדום: `אין זה כי אם רוע לב`. בכמה נקודות בפירושו של רמב"ן לסיפור אונס דינה מוצא רמב"ן לנכון להסיר כל כתם של אשמה מדינה, קורבן האונס. אף בפירושו להיתר אשת יפת תואר, מוסיף רמב"ן כמה פרטי הלכה להרחיק את איש המלחמה מהאונס המותר של השבויה: `שאין ראוי לשכב עם אשה אנוסה`. בדיניהם של אונס ומפתה משלב רמב"ן כמה וכמה הערות המטילות על הגבר אחריות יתר ומפחיתות מחטאה של האישה למעשה האסור. אף דבריו המפתיעים של רמב"ן בהם הוא מכתים את אברם בחטא גדול בשגגה, בבקשו משרי: `אמרי נא אחותי את`, מוליכים לאותו כיוון. לאורך כל פירושו למקרא משקף רמב"ן את סבלה של הנאנסת באמירות חדות דוגמת: `כי כל ביאה באונסה תקרא עינוי` ונמנע בעקביות מפרשנות הרומזת על הנאתה של הנאנסת.

מגמה זו של רמב"ן יש לבחון על רקע חטאי המתירנות המינית שנפוצו בקהילה היהודית בספרד הנוצרית במאה הי"ג, בעיקר בסביבתם של החצרנים היהודים.