The Concept of the Religious Übermensch in the Thought of Shmuel Alexandrov

שמואל אלכסנדרוב (1941-1865), הוגה רבני מקורי ומרתק, כמעט ונשכח אחרי חורבנה של יהדות מזרח אירופה. הגותו משקפת את התהפוכות החברתיות שעברו על יהדות זו במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת המתחים הרעיוניים שעיצבו את דמותה. אלכסנדרוב ראה את הפוזיטיביזם והמטריאליזם כאתגרים האינטלקטואליים המרכזיים העומדים בפני האדם הדתי בתקופה המודרנית, וטען שעל הדתות המונותיאיסטיות לשתף פעולה ביניהן בהתמודדות הרעיונית איתם. הוא פנה למחשבה הנוצרית בחיפושו אחרי מודלים תיאולוגיים להיעזר בהם. עניין מיוחד עוררו אצלו `מחפשי האלוהים`, קבוצה של הוגים נוצרים שפעלו באופן עצמאי מחוץ לממסד הכנסייתי הפרובוסלבי. הפרשנות הדתית לאינדיבידואליזם הניטשאיני שניסחו הוגים אלו עוררה את אלכסנדרוב ליצור מודל יהודי דתי של על־אדם: האדם העליון.

בהרצאתי אבקש להציג את השלבים המרכזיים בגיבושו של רעיון זה. אצביע על שורשיו בתזה הלאומית של אלכסנדרוב, שבמרכזה אוטונומיה של המוסר הלאומי וקבלתו כגילוי אלוהי אימננטי המבטל את הצורך בגילויי האלוהות הטרנסצנדנטית ובמערכת ההטרונומית של המצוות. אראה איך ייאושו של אלכסנדרוב מהנחלת רעיונות אלו לציבור הרחב הביא אותו לגיבוש תזה של גואל מהפכני, שמופיע `בדור שכולו חייב` ואיך קישר תזה זו הן להגות אנרכיסטית והן למודלים קבליים. אצביע על ההקבלה בין תהליך רעיוני זה לרעיונות שגובשו בחוג `מחפשי האלהים` באותה תקופה, ואציג מכתבים גנוזים החושפים בפנינו טפח מההשראה שנטל מהם אלכסנדרוב.

לסיום אראה איך בתקופת השלטון הסובייטי הפך רעיון האדם העליון למוטיב המרכזי והרדיקלי ביותר בהגותו המאוחרת של אלכסנדרוב. איך התמודדותו עם האתגרים החברתיים והאינטלקטואליים שעמדו בפני היהדות הדתית ברוסיה הביאה אותו לגיבוש מודל של אדם עליון הבורא עולם חדש, תורה חדשה ואף אלוהים חדש, מתוך הריסות העולם הדתי הישן שהוחרב על ידי הבולשביקים.