בימי הביניים נפוצו בבית המדרש קטעים רבים שלא נודע מקורם, והם הובאו כ`מדרש`, `ירושלמי` ושאר כינויים. חכמי ההלכה נדרשו להבחין בין המקורות האוטנטיים ובין מקורות פסוידו-חז"ליים שכאלו, ולתת לכל אחד את המשקל הראוי לו. בהרצאתי אדון בהתמודדותם של חכמים בימי הביניים ובראשית העת החדשה עם אתגר מורכב זה.