The Roman Context for the Rabbinic Ban on Teaching Greek to Sons

במשנה סוטה ט, יד, ובתוספתא סוטה טו, ח, מופיעה הגזרה האוסרת על האב ללמד את בנו יוונית. בדרך כלל חוקרים התייחסו למקורות הללו במסגרת הדיון על יחס היהדות להלניזם ולחכמה יוונית. בנוסף למדו ממשנה זו על אירועי מרד התפוצות והפולמוס של קיטוס תוך קישור בין הגזרה להרס הקהילה היהודית באלכסנדריה. בהרצאה זו אראה שהמשנה, ובייחוד התוספתא, כמו גם הירושלמי שדן במשנה זו, מציגים את הגזרה בהקשר של התנגשות בין היהודים לרומאים. המשנה מציגה את הגזרה כתגובה לעימות עם רומא. התוספתא, שינתה את שם המצביא הקשור לגזרה מקיטוס לטיטוס וקישרה אותה לחורבן הבית. בנוסף היא מזכירה היתר שניתן לבית רבן גמליאל ללמד את בניהם יוונית בגלל הקשרים הקרובים שלהם עם השלטון הרומי. היוונית מזוהה איפה במקורות אלו עם רומא וכוחה. התלמוד הירושלמי הסביר את האיסור ללמד יוונית כצעד שנועד למנוע מהבנים להפוך למסורות – אלו שמשתפים פעולה עם השלטון הרומי ומעבירים לו מידע מרשיע על יהודים אחרים. הסבר זה מלמד שהירושלמי הבין אף הוא את הגזירה בהקשר של היחסים עם רומא וקשר בין השפה היוונית לרומא. לסיום אנסה להסביר מדוע התמקדו החוקרים שעסקו במקורות אלו בעיקר ביחס להלניזם והתעלמו מההקשר הרומי ואיך ניתן להבין את העובדה שהלשון היוונית נקשרה לרומא.