מחקר שיטתי של פרשנות המקרא היהודית בימי הביניים החל במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה והוא נמשך והסתעף לכל אורך תקופת ההשכלה. מחקר זה, על אף מגבלותיו הידועות, הגיע להישגים ניכרים, אולם הוא הלך ודעך. השליש השני של המאה העשרים ניכר בעיסוק דליל בלבד בפרשנות המקרא היהודית. מגמה זו התהפכה בשליש האחרון של המאה העשרים, ובימינו אנו עדים לשטף של מחקר המוקדש לפרשנות המקרא היהודית בימי הביניים שלא היה כמוהו מעולם. שינוי מגמה זה הוא תוצאה של מספר גורמים המשלימים זה את זה, ובראשם טלטלות מדיניות ופוליטיות שהובילו לשינוי עמוק ביחס החברה לאלפיים שנות הגלות, עלייתה של שכבת עילית דתית-לאומית בעלת השפעה, ותהליכי עומק רבי משמעות במחקר המקרא הביקורתי. בהרצאתי אני מבקש לתאר את כיווני ההתפתחות הללו ולבחון את הגורמים להם.