אחד ההיבטים המרכזיים של המפנה המחקרי בהבנת הקבלה בעשורים האחרונים היה הערעור שהציג משה אידל על ההעדפה של החוקרים לראות בקבלה "קורפוס של ידע תיאורטי" - היינו כלפי הדגשת היבטיה המיתיים והתיאורטיים - תחת ראייתה כ"גישה פרקטית או חווייתית למציאות". בכל הנוגע להצגתה של קבלת האר"י ביטויו של ערעור זה ניכר בראש ובראשונה במעבר מהתמקדות בתהליכים הראשיתיים בעליונים כמו הצמצום או שבירת הכלים, לראיית המיתוס המשיחי הפרסונאלי של חבורת האר"י כמצוי במרכזה וכמשמש כמפתח להבנתה. ואולם, הפרקטיקה של קבלת האר"י, היבטיה הביצועיים, התופסים הלכה למעשה את חלק הארי בקורפוס הלוריאני, טרם זכו לדין וחשבון הראוי להם, הן בפרטיהם והן בהבנת מעמדם הכולל להבנת קבלה זו ומשמעותה. בהרצאתי אבקש להציע מפתח חלופי להבנת הדגש הלוריאני הביצועי, ייחודו וחדשנותו, וזאת באמצעות קריאתו כשיח רפואי. אתמקד כמקרה בוחן בתיקוני העוונות בשער רוח הקודש, ואעמוד על האופן שבו המוטיבים השונים שמהם שאובים המרשמים הלוריאניים, כמו הספרות המאגית וספרות התשובה והמוסר, עוברים מדיקליזציה עמוקה. בד בבד, אדון גם בכללות מעשה העריכה של רח"ו כמבוסס על הדגם הרפואי של היחס בין עיון ומעשה. דגש מרכזי בדיון יושם על תפיסת הפעולה העולה מחומרים אלה בהיבטים שונים. ההרצאה תבקש להציג כיוונים חדשים בחקר קבלת ראשית העת החדשה משתי פרספקטיבות: ראשית, המתודולוגית, באמצעות הצגת הפוריות של ניתוח השיח להבנת הכתיבה הקבלית ולאיתור השינויים המתחוללים בה ובתפיסות העולות ממנה בתקופה. שנית, באמצעות העמידה על חשיבות ההקשרים המדעיים להבנת התופעה הקבלית בתקופה זו, והארת השתמעויותיהם לגבי עיצוב התפיסה העצמית של המקובל כפועל (אייג`נט) בעולם.