Pitum haKetoret: The Development of the Ritual

השימוש בבשמים למיניהם לצרכי פולחן הוא תופעה מוכרת בדתות העולם ובכללן בפולחן היהודי הקדום. במהלך הדורות הפך הפולחן המקורי לריטואל מילולי, שקיבל מקום גם במסגרת הליטורגית היהודית (מהמאה התשיעית) וגם התקבל כריטואל מאגי המופעל בזמנים של סכנה לשלום הציבור או כסגולה לשמירה על היחיד.

בהרצאתי אעקוב אחר תהליכי התגבשותו של הריטואל מהמאה השלוש עשרה ועד למאה התשע עשרה. ארצה לטעון כי הוא התעצב בעיקר בספרות הזוהרית, אך הפך בהדרגה לטקסט מובנה במהלך המאות השבע עשרה והשמונה עשרה כחלק מהריטואליזציה הגוברת בהשראת הקבלה הלוריאנית. הפרק החשוב בהתבססות הריטואל ובהשלמת המבנה שלו קשור לתנועת החסידות בראשיתה. בהרצאה אראה כיצד במסגרת אימוצם וחידושם של ריטואלים רבים בחברה החסידית המוקדמת הפכה גם אמירת פרשת הקטורת ל"ריטואל חסידי" שיש לו היגיון חדש וסדר חדש המותאם לזמנו ולהקשר התרבותי החדש שלו. נראה כיצד היו החסידים מעורבים בהפצת הריטואל בדפוס ובהצגתו כחלק מההתחדשות המאגית של החסידות.

המקרה של הקטורת הוא מקרה מבחן חשוב למעקב אחר התפתחותם של ריטואלים שלא נידון עד כה במחקר, והצבתו במסגרת החסידית יכולה ללמדנו רבות על תהליכי כניסתם של ריטואלים קדומים למסגרת מחודשת המותאמת לתקופה המודרנית.