פרק א של משנה קידושין נפתח ברשימה המתארת כיצד בני אדם וחפצים נקנים. ממבט ראשון נראה שסדר הפרטים ברשימה מעיד על חשיבותם: האשה בראש הרשימה נראית כמי שמכתיבה את עיקרון הקניין. אני אראה שמראית עין זו איננה מייצגת את כוונותיהם הסמויות של מחברי הרשימה. שיקולים מגדרים מכתיבים קריאה כזו.