Levirate Betrothal: Historical and Conceptual Development

"מאמר יבמין" הוא מעשה מעין קידושין שעושה היבם ביבמתו לפני שהוא כונס אותה. בדיון שלו במשנה של זיקת שני יבמין (יבמות ג, ט), דן פרופ` שמא פרידמן בכוחו של מעשה "מאמר" (ש"י פרידמן, "אשת שניים", שנתון המשפט העברי כא [תשנ"ח-תש"ס], עמ` 36). הוא ציין שלפי המקורות התנאיים מאמר קונה מן התורה בצורה חלקית, ואילו על פי סוגיית הבבלי מאמר הוא תקנה דרבנן בלבד. עקב מגמתו הספציפית במחקר ההוא, פרידמן צמצם את הדיון שלו לסוגיה זו בלבד.

בהרצאה זו, אראה שהשינוי ביחס למוסד "מאמר" שעליו עמד פרידמן בסוגיא של זיקת שני יבמין קיים למעשה לאורך כל הדיונים התלמודיים בעניין. עיון בשלל מקורות אלו מאפשר לנו להסיק מסקנות נוספות בקשר להתפתחות ההמשגה של מאמר, וכן של קידושין חריגים בכלל.

ראשית, בדיקת כל מימרות האמוראים בעניין מאמר מצביעה על כך שהשינוי ביחס למאמר חל כבר באמצע תקופת האמוראים, מיד לאחר דורו של רבא. נתון זה מתאים לדגם שהציב פרופ` מוסקוביץ בספרו Talmudic Reasoning, לפיו חלה התפתחות משמעותית בחשיבה תלמודית מופשטת החל מדורו של רבא, שהשפיעה על תפיסות שונות של מושגים בספרות חז"ל.

שנית, עיון במקורות מגלה שהתפיסה של קידושין חריגים כקניין חלקי מוצאת ביטוי במימרות אמוראים בקשר למקרים אחרים כגון קידושי קטנה וקידושי חרשת. מקובל שקידושין אלו תקפים מכוח תקנה דרבנן בלבד. אך כפי שאוכיח, גם במקרים אלו חל שינוי במשך תקופת האמוראים. בדורות הראשונים של האמוראים קידושין אלו נתפסו כקניין חלקי מדאורייתא ורק בדורות האחרונים גברה השיטה המסבירה אותן כתקנה דרבנן בלבד.

לבסוף, אציע הסבר לשינויים שחלו בהתייחסות לקידושין חלקיים על בסיס שינויים בהמשגה של מוסד הקידושין בספרות חז"ל.