The Mathematical Principles Behind the Years “3,6,8 1,4,7,9” In the Permanent Calendar

תקציר הרצאה

כידוע, מזה כ-1,500 שנה (וכנראה יותר) נהוגה בלוח העברי הוספת חודש עיבור שבע פעמיים בכל 19 (`מחזור קטן`, להבדיל ממחזור בן 28 שנה המבוסס על `תקופת שמואל` והמשמש ל`ברכת החמה`). שנות העיבור נקבעו לשנים `גוח אדזט` – השנים השלישית, שישית, שמינית, האחת-עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה במחזור.

רבים וטובים, חדשים גם ישנים, התקשו באשר לקביעת שנים אלו בדווקא. ההצגה המקובלת של הקושי מניחה שעקרון העיבור הוא שיש להוסיף חודש עיבור בכל שנה בה מצטבר עודף שנות החמה על "שנות לבנה" לכדי חודש שלם. ומשכך, לא ברור העיבור השלישי – עיבור השנה השמינית – שכן בשנה השמינית עוד לא נצבר עודף שנות החמה על שנות הלבנה לכדי חודש עיבור שלישי.

בהרצאה נסקור את שנכתב בנושא מאז ספרות העברונות הקדומה (ראב"ח), עבור דרך הדיונים בנושא בספרות הרבנית ועד לכתיבה מן הדור האחרון (`על השמינית` לאינג` יעקב לוינגר).

לב ההרצאה יהיה הצגת פתרון פשוט, שמשום מה טרם נמצא בספרות (-אשמח אם יעמידוני על טעותי), המבאר את העיבורים כולם על בסיס כלל חשבוני פשוט והגיוני.

לאור כלל העיבור שיוצג, תעלה ותתבאר הטענה שמתקני הלוח העברי ראו אותו כלוח `ירחי-שמשי` ולא כלוח `שמשי-ירחי`. ובמילים אחרות: `לוח ירחי תואם חמה` ולא `לוח שמשי תואם לבנה`.