Face Value: Rabbis on Roman Coinage and Roman Imperium

באימפריה הרומית, המטבעות, בצד תפקידם הכלכלי, היו כלי בידי השלטון לפרסם את עצמו ולבסס את הלגיטימיות שלו. דיוקן הקיסר הוטבע על כל המטבעות, האימפריאליים והעירוניים, ובצד השני הוטבעו פעמים רבות מסרי תעמולה שונים מטעם השלטון. הוצאת המטבעות וקבלתם, ושמירתם במחזור, אותתה על קבלת השלטון האימפראלי כלגיטימי ואפקטיבי על ידי המשתמשים בהם. קליפורד אנדו הסביר כי המטבעות היו כלי לבסס את הקונסנסוס של נתיני האימפריה הרומית להישלט על ידה ולציית לחוקיה. אך מעטים השרידים הספרותיים והרעיוניים המאפשרים לנו לדעת האם תושבי הפרובינקיות, שהשתמשו בכסף הרומי, הסכימו להסבר הזה. בהקשר זה, חשובה ונדירה במיוחד ספרות חז"ל, ספרות פרובינציאלית, בשפה פרובינציאלית, באימפריה הרומית.

ההלכה של החכמים הטמיעה את "צורת המטבע", ודווקא המטבע האימפריאלי, שהוא הילך חוקי, לתוך דיני התורה כחלק מן ההגדרה של המטבע גופו. דיני מעשר שני, ריבית, עבודה זרה, שביעית, וקידושין, תלויים ביציבותו ובקיומו של חפץ הטבוע בתמונת הקיסר ושאחת ממטרותיו היא ביסוס שלטונו ביהודים. המעבר בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים התאפיין בשינויים מוניטריים משמעותיים באימפריה: דינרי הכסף פוחתו באופן דראסטי בין השנים 193 – 225, מה שהוביל לסדרת רפורמות מוניטאריות באימפריה ובעקבותיהן לבעיות הלכתיות שונות שדרשו פתרון.

בהרצאה אבקש להשתמש בדברי החכמים על מטבעות, בהלכה ובאגדה, על מנת להתחקות אחר היחס המורכב של החכמים אל האימפריה. בכך, אבקש להציע נקודת מבט חדשה ומורכבת על שאלת יחסם של נתיני האימפריה הרומית אל שליטיהם, מלמטה למעלה.