What did the School of Oriental Studies take from Judaism?

המכון למדעי המזרח, אשר הוקם בשנת 1926 באוניברסיטה העברית בירושלים שפתחה את שעריה זמן קצר קודם לכן, היה למוסד מפואר (לימים, המכון ללימודי אסיה ואפריקה) אשר העמיד תחתיו דורות של מזרחנים בעלי שם. בני דור המייסדים של המכון היו, רובם ככולם, עולים ומהגרים מארצות דוברות גרמנית ובעלי הכשרה אוניברסיטאית גרמנית. הדבר בא לידי ביטוי בהיבטים רבים של פעילותם האקדמית והציבורית, ובכלל זה הזיקה ההדוקה שמצאו בין מדעי המזרח למדעי היהדות, זיקה אשר מקורה במסורת המזרחנית היהודית-גרמנית שהחלה להתהוות בשליש השני של המאה ה-19.

בהרצאתי אבקש לעמוד על שורשיה של זיקה מזרחנית זו למדעי היהדות; על הניסיונות המוסדיים לחבר או להפריד בין המכון למדעי המזרח והמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית; ועל התמורות שחלו בזיקה זו כאשר המפגש הטקסטואלי האירופי עם המזרח הפך, עם הגירת הדיסציפלינה המזרחנית לפלשתינה/ישראל, למפגש חי. זאת, באמצעות מסמכים ארכיוניים מוסדיים (ארכיון המכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית) ואישיים (ארכיוני שלמה דב גויטיין, אליקים גוטהולד וייל, דוד צבי בנעט ומאיר מרטין פלסנר במחלקת הארכיונים בספריה הלאומית), אשר בחלקם לא זכו עד כה לתשומת לב מחקרית.

כותרת הרצאה זו היא מחווה לכותרת חיבורו החלוצי של הרב ד"ר אברהם גייגר, "מה לקח מוחמד מהיהדות" (Was hat Mohammed aus dem Judenthume aufgenomen), אשר פורסם ב-1833 ועמד מאז בלב המזרחנות האקדמית היהודית-גרמנית.