יצירתו של מיכה יוסף ברדיצ`בסקי (1865-1921), מאבות ספרות התחיה, קוראת ליציאה מן התחומים. הסופר מציע כי לידתו של היהודי החדש, האינדיבידואל המודרני, תתרחש "על אם הדרך", כשם קובץ מאמריו הקורא לשינוי ערכין רדיקלי בתרבות היהודית. בהרצאה זו אטען כי יצירה זו, באופן פרדוקסלי, היא יצירה מלנכולית. ברדיצ`בסקי ממאן להיפרד מאהובתו הראשונה, אותה נטש בתהליך החילון וההשכלה שלו. הוא מנציח אותה בסיפוריו דרך שלל הנשים הפלאיות המופיעות בהם, רק כדי למות באופן טראגי, ולשוב לחיים בסיפור הבא. גם המסורת, הדת והקולקטיב של העם היהודי, רודפים את הספרות החילונית והמודרנית של הסופר וההוגה. כך הוא כותב ברשימה ארספואטית בשם "נכאים":
"שם על יד שולחני הקטן, בחדרי הקטן ובעולמי הקטן, אני יושב ומקשיב את נכאי הגוי הישראלי ואת עצבו הארוך משנות דור ודור… וכולם, כולם, בנעוריהם ובזקניהם, בגדוליהם וקטניהם, כולם כולם באים שירות שירות וחונים על יד חלוני".
במרחב המצומצם ביותר, "חלל קטן בירכתי האדמה", מתרחשת היצירה של ברדיצ`בסקי. שם, ההיאחזות המלנכולית באובייקט האבוד משמרת אותו כרוח רפאים. החלל המלנכולי, אותו "עולם קטן", הוא העמק שבו רוקדת חולדה "בת פלאים", גיבורת הסיפור "בעמק", עד ל"בוא הצללים" ולמותה הטראגי. בהרצאה זו אראה, דרך קריאה ב"בעמק" וברשימה "נכאים", כיצד המרחב המלנכולי של ספרותו של ברדיצ`בסקי מתרחש בשני קני מידה המצויים בסופרפוזיציה. החלל של הקבר, המשהה בצורה רפאית את העבר האבוד, הוא זה המאפשר את קיומה של הדרך הפתוחה ושל העמק רחב הידיים, אשר נמוגים באופן טראגי, ונפתחים שוב, בסיפור הבא. הספרות והתחיה תלויות בפוטנציאל הפואטי של המרחב המלנכולי, בין החיים למתים, שבו מתרחשת יצירת הסופר.