Rabbi David Qimhi`s Exegesis of the Jehu Narrative (2 Kings 9-10)

בהרצאתי, המבוססת על עבודת הדוקטור שלי (``הפרשנות היהודית לסיפור יהוא``), אני מתכוון להציג את פירושו של ר` דוד קמחי (רד``ק) לסיפור יהוא (מל``ב ט-י).

אדון בהתייחסותו לבעיות הפרשניות העולות מן הסיפור: שאלות לשוניות, שאלות של ריאליה (רקע היסטורי וגיאוגרפי), שאלות ספרותיות, הקשיים הנובעים מההתייחסות להקשר הנרחב בספר מלכים, והקשיים של סתירות לעומת הספרים האחרים.

בשיטתו של רד``ק לגבי תופעת הכתיב והקרי, שלפיה מדובר בגרסאות שונות של הטקסט המקראי, ניתן לראות ניצנים של חקר נוסח המקרא. ובדיוניו של רד``ק בשאלות של היסטוריה וריאליה, ניתן לזהות את ניצני המחקר ההיסטורי.

וכן אציג את מקורות הפירוש והתייחסותו לקודמיו וכן השפעתו.

כמה מביאוריו של רד``ק לפסוקי הסיפור דומים לביאוריו של יפת בן עלי הקראי, והדברים מחזקים את האפשרות, שכבר הוזכרה במחקר, שלפיה הכיר רד``ק את פירושיו של יפת והושפע מהם.

פירושו של רד``ק מוזכר יותר מפרשנים אחרים בפירושים לסיפור יהוא מתקופת ההשכלה וכן ניכרת השפעתו בפירושים שנכתבו במאה העשרים – בפירושו של א``ש הרטום ובפירושו של י` קיל, שבו ביאוריו של רד``ק הובאו יותר מ-20 פעמים.

כמו כן בפרשנות הלועזית המודרנית לסיפור יהוא שימוש בביאורים לשוניים מהפרשנות היהודית הקלאסית הוא בעיקר בביאוריו של רד``ק.

הדברים האלה מחזקים את ראיית פירושו של רד``ק כבעל ערך עד ימינו.