הכשרת סטודנטיות המתמחות במקרא לדרישות ההוראה לעתיד

במחקר אנו בוחנות עד כמה תהליך ההכשרה להוראת המקרא, אכן נותן מענה הולם לצרכי המורה למקרא בפועל. הצורך במחקר עלה מחוסר הנחת שלנו כמדריכות פדגוגיות ממוכנותן להוראה של סטודנטיות למקרא, כפי שהדבר התבטא בשיעורי הצפייה ובשיחות המשוב. שאלנו את עצמנו מה `לא עובד`? האם אלו נושאי הקורסים מתחומי הדיסציפלינה? האם אלו השיעורים הפדגוגיים העוסקים בהוראת המקרא? מה חלקנו ביצירת הפער? מהו חלקן של הסטודנטיות?

המחקר המתפרש על פני כשלוש שנים, ומתבסס על עקרונות המחקר האיכותני על פי מסורת התיאוריה המעוגנת בשדה (Creswell, 1989 אצל שקדי, 2003, 2011; שלסקי ואלפרט, 2007). שיטת מחקר זו, מדגישה את התהליכים האינדוקטיביים של החוקר, בהתייחסו לאופן בו האנשים שחוו את התופעה תפסו אותה בהקשר לזמן ומקום מסוים וייחודי.

במחקר זה השתתפו יותר מ-30 סטודנטיות משנה ג` ו-12 סטודנטיות בשנת הסטאז` ממכללת קיי אשר התמחו במקרא בשנים תשע"ד- תשע"ו. איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיון עומק חצי מובנה המתמקד במספר היבטים: יכולת קריאה רהוטה ומדויקת של טקסט מקראי, בקיאות בנושאים הנלמדים בביה"ס היסודי, הקשר בין הקורסים הנלמדים במסגרת ההכשרה לבין ההוראה בפועל, תרומת ההכשרה הדידקטית, פיתוח מיומנות חשיבה מסדר גבוה כגון: השוואה והשלכה לעולמנו וכן חינוך ערכי כגון: הבנה וזיהוי ערכים כסובלנות, אחריות ומנהיגות.

הראיונות תועדו בכתב וכעת נערך ניתוח תוכני של חלק מהמדגם הנחקר. בהרצאה נדון בממצאים הראשונים שעלו מתוך הראיונות כמו קריאה רהוטה ומדויקת של טקסט מקראי, הסיבות לבחירה בהתמחות מקרא, תרומת הסדנה הדידקטית להוראה בפועל.

דברי הסטודנטיות חיזקו את התובנה בצורך בתהליכי למידה אחרים. מתוך כך עולות שאלות לדיון: מהם תהליכי הלמידה ומה טיבם? ומה מידת האחריות וההשפעה שלנו כמנחות?