כיסוי הראש לאישה הוא גם פריט לבוש הלכתי מחייב אולם גם פריט לבוש מתייג, המבחין בין השאר בין קבוצות חסידיות שונות. לא דומה כיסוי ראשה של אישה מחסידות גור לאישה מחסידות חב"ד, ושתיהן שונות מנשות חסידויות הונגריה וגליציה, שכיסוי ראשם מונח על ראש מגולח. ההבדלים בכיסויי הראש אינם רק פרשנות שונה של גדרי ההלכה אלא גם של המשקל הניתן למקורות לא הלכתיים, ובעיקר קבליים, וכן של שיקולים חברתיים. בהרצאה אבקש להתמקד בגילוח ראשה של האישה לאחר החתונה.
ההחמרה בכיסוי ראשה של האישה נתלית תדיר בספר הזוהר, המעמיס על כיסוי הראש של האישה משא כבד. כך למשל הוא קובע כי אישה שמקפידה ששער ראשה לא ייראה זוכה שיהיו לה ילדים בעלי יראה ובעלי תורה, שהברכה תשרה בתוך ביתה, ועוד; והיפוך הדברים במי שאינה מכסה את ראשה כראוי.
עמדתו המחמירה של הזוהר הולידה בחסידות נורמות שונות: מצד אחד של העדפת הפאה (חב"ד) ומן הצד השני העדפת גילוח השער (חסידויות הונגריה ורומניה). בשנים האחרונות לא רק שמנהג גילוח השער לא הלך והתעמעם אלא אף קיבל משנה עוצמה. והמעגל התרחב, יותר נשים מקפידות על כך ומקבלות מנהג זה עליהן מרצונן, אף כאשר אימותיהן לא נהגו בו.
בהרצאה אבקש לעמוד הן על מקור המנהג, התפתחויותיו במהלך השנים ונימוקיו והן על המתח שבין דיכוי האישה להעצמתה. התפתחות זו יוצרת פרדוקס: היא מבטא הנמכה של מעמד האישה, יש בו ביטוי לנטילת יוזמה נשית ולעצמאות מסוימת ביחס למסורות העבר. גילוח שער האישה מהווה מקרה מבחן למעמדה ומקומה של האישה בחברות שמרניות במיוחד וכיצד מוצאת האישה לעצמה `מקום תחת השמש` בחברה שלא נתנה לה חלק משמעותי בעבודת ה`.