דמותו של התנא רבי יהושע בן חנניה זכתה במקורות האמוראיים לעיצוב מפותח של פולמוסן המתמודד עם קבוצות שונות, כמינים ופגאנים, עם הקיסר ועוד. עיצוב זה עולה בקנה אחד עם אפיון דמותו של רבי יהושע בספרות האמוראית כחכם הבקי גם בחכמות חיצוניות, ורטוריקן מן המעלה הראשונה. במסורות התנאיות של רבי יהושע אין אזכור מפורש של פולמוסים פילוסופיים חוץ יהודיים. לעומת זאת ניתן למצוא בהם כמה וכמה פולמוסים הלכתיים כנגד עמדות הלכתיות שונות, העוסקים בדילמות הלכתיות בעלות השלכות מרחיקות לכת על עיצובה של החברה. לפולמוסים אלה הקשרים אידיאולוגיים בולטים המכוונים כנגד זרמים או קבוצות מסוימות, המייצגים השקפת עולם מובחנת, ולחלקם יש מאפיינים רטוריים ייחודיים.
שלוש מסורות פולמוסיות מרכזיות של רבי יהושע מופיעות בפרק השמיני והאחרון של מסכת עדיות. כפי שאראה, ההלכות והמסורות של רבי יהושע בפרק זה העוסקות בהתמודדות עם מצבים גבוליים ומסופקים, הקשורים במציאות שנוצרה לאחר החורבן. בהרצאה אדון בשלוש מסורות אלה, יחד עם שלוש מסורות דומות ומקבילות ממקומות אחרים במשנה ובתוספתא. אנסה לארגן ולנתח את המסורות הללו, לברר את הקשרן הרחב, ולזהות את החוט השוזר את עמדותיו וטיעוניו של רבי יהושע לעומת מתנגדיו. הניתוח יעסוק הן במאפיינים הצורניים-רטוריים והן במאפיינים הלכתיים-אידיאולוגיים. טענתי העיקרית היא שעל אף שמדובר בנושאים שונים ובהקשרים שונים, בפולמוסים אלה מוצג רבי יהושע כחכם בעל עמדה עקבית, המתמודד עם עמדות ומסורות כוהניות וחסידיות בנושאים שונים, שהמכנה המשותף הרחב להן הוא היותן `טהרניות` ובעלות אופי טוטאלי ודיכוטומי ביחס למציאות.