ENIO: Emmanuel Levinas and Jewish Education

מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, נקרא עמנואל לוינס לנהל את בית הספר ENIO – להכשרת המורים של אליאנס בפריז. בכך, ראה עצמו לוינס כמי שנוטל חלק בשיקום הקהילה היהודית בצרפת שלאחר המלחמה. תפקיד זה אפשר ללוינס לעצב את השיח היהודי החינוכי בבתי הספר של אליאנס בארצות הים התיכון, ולקשר בין התרבות הצרפתית ובין התרבויות השונות שמהן הגיעו תלמידיו ותלמידותיו, המחנכים לעתיד. אולם, העניין שמעורר בית הספר הזה גדול מן ההקשר ההיסטורי המסוים של צרפת והמדינות שהיו תחת השפעתה התרבותית. בעין ביקורתית, יש לראות ולהבין את המסגרת החינוכית הזו במספר הקשרים נוספים: האתגר של היהדות המתייצבת בפני המודרנה ואירופה של העת החדשה, המחויבות של יהודים ליהדותם בעידן החילון והנאורות, המפגש שבין יהדות אירופה ויהדות ספרד וארצות המזרח, והניסיון ליצור גשר בין ההומניזם האירופי ובין המסורת היהודית.

במסגרת תכנית הלמידה ודרכי הלמידה של בית הספר להכשרת המורים, ביקש לוינס להביא לידי ביטוי את הפילוסופיה שלו, ואת המחויבות לאדם אחר ומושגי האחריות והאמנה החינוכית הנגזרים ממנה. בניסיון לתת מענה של מחויבות יהודית לצעירים יהודים, אשר עולמם הערכי הוא ההומניזם וערכי השוויון והחירות של המהפכה הצרפתית, הציע לוינס התבוננות פילוסופית בחכמה היהודית ובמסורת היהודית. תביעתו החינוכית הייתה להעניק פרשנות מוסרית לתיאולוגיה היהודית. לוינס ביקש להטיל על הצעירים והצעירות היהודים, את מושג האחריות העולה מן החשיבה התלמודית, ואת הדיאלוג הבית מדרשי הייחודי, הדורש תרגום לשפת האומות ולמחויבות אוניברסלית. בתוך ההקשר של תולדות הרעיונות אפשר לראות את לוינס, המציע במשנתו החינוכית תרגום לשפת הדיאלוג הבובריאני, ולבית המדרש היהודי החופשי של רוזנצוויג. במובן התיאולוגי העמוק, אפשר לראות במשנתו החינוכית של לוינס מענה מוסרי לתיאולוגיה היהודית, ולמחויבות הדתית.