Hebrew mishqal pā‛ūl: A Diachronic and Synchronic Study

העוקב בדייקנות אחר משקל פָּעוּל בעברית לדורותיה חזקה עליו שייתקל בשימושה הפועלי של צורה זו - כנשוא במשפט ("היה רכוב על גבי בהמה" [זבים ד, ז]), ובשימושים שאינם פועליים - שם תואר ("גוי עצום" [דברים ט 14]) ושם עצם ("הכתוב אומר" [ספרי דברים שמח, עמ` 405]).

גיוון תחבירי-סמנטי זה ניכר היטב בלשון ימינו על משלביה השונים. בצד שימוש כסביל של קל ("השולחן הזה שמור לשני לקוחות") עולים בפָעוּל כפורחים שימושים שמניים: כאן שם עצם, פרי תהליך של העצמה ("שמורת טבע"), וכאן שם עצם מעיקרא ("סוף שבוע"); פה שם תואר המורה על תוצאת פעולה מוחשית ("כיסא שבור") וכאן תואר המצביע על מצב נפשי ("מאז הפרידה הוא שבור לגמרי"). בהקשרים רבים, וביותר במצבי שיח ספונטניים ויום יומיים, אף משמש הבינוני הפעול אמצעי ביד הדובר לארגון השיח ולסימון אינטראקציות שונות בין משתתפיו (discourse marker): הבהרת מצב עניינים באופן אפולוגטי ("פשוט רציתי לדעת אם לחכות לך עם ארוחת הערב"); איום, הזהרה ("שלא תעז לחטט לי במגירות, ברור?!") ועוד.

ההרצאה באה להעמיד על הפוליסמיה בקרב מילות פָּעוּל בלשון ימינו, על הסדירויות שבה ועל גילוייה התחביריים, ובה בעת להצביע על הסדר ועל השיטה בהתפתחות שימושי פָּעוּל לאורך הדורות - החל מן המקרא והספרות הבתר-מקראית, עבור לשון חז"ל לתקופותיה, לשונות ימי הביניים לסוגיהן, לשון ההשכלה, לשון התחייה, ולבסוף העברית בת ימינו, הכתובה והדבורה כאחד, חטיבה המתאפיינת בהתקרבות הבינוני הפעול אל תכנים פרגמטיים ואחרים הקשורים לגישת הדובר אל השיח.

בהצגת הסדירויות בהתפתחות משמעיהן של מילות פָּעוּל לאורך הדורות יש כדי לספק עדות נרחבה לתהליכי סובייקטיביזציה וגרמטיזציה, מן התהליכים העומדים בלב החקירה הבלשנית ההיסטורית בת הזמן הזה.