The Annihilation View of Hell in Jewish Thought: Rabbinic Literature, Maimonides, and the Maharal of Prague

אחת התפיסות של מושג הגיהינום שנידונות בפילוסופיה של הדת בת-זמננו רואה בגיהינום ביטוי לא לסבל נצחי הנגרם לאנשים מסוימים לאחר מותם אלא לכיליון המוחלט שלהם, כלומר למצב של אי-קיום או איון (הפיכה לאין) של האנשים הראויים לכך. תפיסה זו מכונה "the annihilation view of hell". התומכים בתפיסה זו מייחסים לה עדיפות מוסרית על פני התפיסה המסורתית הגורסת כי הגיהינום פירושו עונש ממשי המתבטא בייסורי נצח, ומשום כך הם סבורים כי היא הולמת יותר את התפיסה התאולוגית המקובלת בדבר טובו המוחלט של האל. לעומתם, המתנגדים לה חלוקים על הנחה זו ומזהים בתפיסה ליקויים רעיוניים נוספים.

השיח על תפיסת הגיהינום כאיון, כמו גם עיקר השיח הפילוסופי על מעמדו המוסרי של עונש הגיהינום, מתנהל בימינו בהקשר התאולוגי הנוצרי, כלומר תוך התמודדות עם כתביהם של הוגים נוצרים ועל בסיס דוקטרינות נוצריות. בהרצאה זו ברצוני להציג את תפיסת הגיהינום כאיון כפי שמצאה את ביטוייה השונים בהגות היהודית לדורותיה: החל בטקסטים מספרות חז"ל, דרך זיהויים של המושגים גיהינום וכרת עם רעיון אי-הישארות השכל בהגותו של הרמב"ם, ועד לתפיסת הגיהינום כהעדר במשנתו של מהר"ל מפראג ובמיוחד בפרשנותו השיטתית למדרשי אגדה רלוונטיים. לאחר הצגת ביטויים אלה בהקשרם אדון בגרסאות השונות המוצעות בהם לתפיסת הגיהינום כאיון על רקע הפולמוס הפילוסופי המתנהל בעניינה בימינו ואבחן את תרומתן האפשרית לסוגיות המועלות לדיון במסגרתו.