The British Army in Jerusalem, 29 November 1947 - 15 May 1948

הכרוניקה של המפגשים בין הצבא הבריטי לישוב היהודי בירושלים בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות היא לכאורה חסרת עקביות.

בתאריך 12.2.1948 פעלה פלוגה בריטית לפירוק מחסום בכניסה לרחוב צדדי באזור מגורים יהודי בסמוך למחנה שנלר, שאויש על ידי אנשי משמר העם, שהוכר על ידי הבריטים ככוח לגאלי. הפלוגה נהגה במחסום כביעד צבאי. החיילים הגיעו לאזור בהפתעה, נפרסו בכל השטח וסרקו אותו מבית לבית תוך פריצה לדירות מגורים באמצעות ירי במנעולים. במהלך הסריקות נגנבו כלי בית, כסף מזומן, שעונים תכשיטים וגרבי משי. חיילים אף פרצו לבית כנסת ורוקנו קופות צדקה. כדי למנוע את זהותם הם לבשו מסיכות גז.

בתאריך 27.3.1948 נתקלה שיירה בדרכה חזרה מגוש עציון לירושלים ברצף של מחסומי אבנים ונעצרה. 11 כלי רכב הצליחו להסתובב ולחזור לגוש עציון. נוסעיהם של 39 כלי הרכב שנותרו על הכביש נלחמו על חייהם במשך הלילה ויום המחרת (28.3) מבלי יכולת של ההגנה לחלצם. 210 נוסעים ובהם 45 פצועים פונו בערבו של אותו יום לירושלים, כשהם משאירים אחריהם כמוסכם את כלי הרכב ואת נשקם. החילוץ נעשה על ידי כוח צבאי בריטי גדול במיוחד שכלל 166 חיילים מתוגברים בשריוניות, ארטילריה והנדסה. לולי החילוץ היו נוסעי השיירה, קרוב לודאי, נהרגים.

בחינה פרטנית של מדיניות החטיבה המופקדת על ירושלים והתנהלות הגדודים הבריטיים בירושלים מאפשרת להמיר את הרושם של חוסר עקביות במגעי הצבא עם הישוב היהודי בירושלים בזיהוי דפוסי התנהגות יחידתית מובהקים ובאמצעותם להסביר את מהלך האירועים בירושלים בתקופה שהסתיימה עם יציאת הבריטים מירושלים ב-14 במאי.