Ritual Baths and Water Installations from the Late Second Temple Period along the Routes of the Pilgrims in Judea: A Reconsideration

המשנה הראשונה במסכת שקלים מתארת את ההכנות שנעשו בידי בית הדין המרכזי לקראת העלייה לרגל בחג פסח: "בחמשה עשר בו (באדר) מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צרכי הרבים, ומצינין את הקברות...". התקנת ותיקון מקוואות מים לסוגיהם, כמו גם תיקון דרכי העולים וציון הקברים הפזורים לאורכם, היו פעולות הכרחיות אשר נתנו מענה לרבבות עולי הרגל שפקדו את הדרכים המובילות לירושלים בימי המועדים, בזמן שבית המקדש עמד על תלו.

גילויים של מקוואות טהרה ומאגרי מים שהותקנו בזיקה לדרכים ראשיות ביהודה, במהלך עשרות השנים האחרונות, שופך אור חדש על המקורות. לממצאים שפורסמו זה מכבר מתווספים ממצאים שהתגלו לאחרונה בדרום השומרון ובסביבת מודיעין. ממצאים אלו כוללים סדרת מתקני מים ומקוואות טהרה שהותקנו לצד הדרכים המובילות לירושלים מצפון, ביניהם מקווה גדול במיוחד בעל שני פתחי כניסה שאותר למרגלות תל תמנה, בירת מחוז בצפון הרי יהודה. גילויו של מקווה זה בסמוך לבירת מחוז, מאפשר לדון מחדש בתיאור העלייה לרגל שבמשנה: "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד" (ביכורים ג, ב).

בהרצאה זו אבקש לסכם את המידע הארכיאולוגי שהצטבר במהלך השנים האחרונות תוך בחינה מחודשת של סוגיות שונות הקשורות לדרכי עולי הרגל, דוגמת: תוואי דרכי העולים, מרחקי הליכה יומיים, חניוני לילה וסוגיית היטהרותם של העולים למקדש. בהרצאה אציע בין השאר כי קיימת נפקא מינה הלכתית לטובל לקראת עלייתו לרגל או בדרך לירושלים, מעבר להקפדה הרגילה של היחיד בדיני טומאה וטהרה בזמן שהמקדש היה קיים. טבילה מוקדמת אפשרה לעולים הטהורים להיכנס למקדש מיד עם הגעתם לירושלים מבלי להמתין עד רדת החשיכה או במקרים מסוימים לסיומם של שבעה ימי טהרה.