Cis-Jordan, Trans-Jordan: Disputes Between the Zionist Movement and the British Government Regarding the Boundaries of Palestine, 1917-1922

חשיבותה של א"י כמעבר המחבר בין מצרים בדרום למסופוטמיה במזרח ולסוריה בצפון עלתה מחדש במהלך מלחמת העולם-הראשונה. רוב מעצבי המדיניות הבריטית ראו בבית-לאומי יהודי תחת שלטון בריטי אזור חיץ בין הצרפתים בצפון לבין תעלת-סואץ. התנועה הציונית תמכה במנדט בריטי בא"י. אהרון אהרונסון, שמואל טולקובסקי וחיים ווייצמן, שפעלו להרחבת גבולות א"י מעבר לנוסחת ראש ממשלת בריטניה, לויד-ג`ורג`, "מדן עד ב"ש", תבעו גבולות כלכליים ובעיקר את מקורות המים בצפון ובמזרח (נהר הירמוך). גם השופט לואי ברנדייס תמך בעמדות הללו ושיכנע את שר החוץ הבריטי באלפור, לתמוך בתביעות הללו, כולל פיתוח כלכלי והתיישבות יהודית בשטח שממזרח לירדן וממערב למסילת הברזל החיג`אזית. ממשלת בריטניה ויתרה על תביעות אלה על פי דרישת ממשלת צרפת.

החידושים בהרצאה:

1. הניגודים בתוך המערכות הפוליטיות הציוניות והבריטיות לשאלת הגבולות של א"י – אסטרטגיים או טבעיים.
2. התפיסות הקולוניאליות בבריטניה ובצרפת שהשפיעו על הסכם הגבולות הסופי בין א"י לבין סוריה ולבנון.
3. המשמעות המדעית והגיאוגרפית של המונחים CIS JORDAN וTRANSJORDAN אצל וייצמן ואהרונסון.

לסיכום: מגמות בינלאומיות ומשברים פיננסיים וכלכליים גרמו למעצבי המדיניות בבריטניה בשנים 1920-1922 להתעלם מרוב הדרישות של המדינאים הציוניים לגבולות שיספקו פיתוח כלכלי של א"י.