Chochmat Yisrael for the People: Early Zionist Thinkers and Academic Jewish Studies

הענף הציוני של `חכמת ישראל` החל את דרכו בשליש האחרון של המאה התשע עשרה עם צמיחתה של הלאומיות היהודית. על מעצביה של העמדה הציונית בקרב חוקרי מדעי היהדות נמנים הוגים לאומיים אתניים תרבותיים ובהם פרץ סמולנסקין, משה ליב לילינבלום, יהושע חנא רבניצקי, אחד העם, חייים נחמן ביאליק ויוסף קלוזנר. הוגים ומלומדים אלו ואחרים יצרו כתבי עת, מפעלי תרבות, אינצקלופדיות, מפעלי כינוס של הספר העברי ומוסדות חינוך עבריים. הם הניחו את הבסיס ליצירתם של מדעי היהדות בגרסתם הציונית כפי שלבסוף באו לידי ביטוי עם הווסדה של של האוניבסיטה העברית בירושלים בשנות העשרים של המאה העשרים. ביסודה של גישתם כלפי חקר העבר היהודי הם הניחו שלושה עיקרים: א) האמונה שההיסטוריה היהודית משקפת אחווה לאומית ורציפות היסטורית. ב) ההנחה שרק השפה העברית יכולה לשמש מכשיר ראוי לחקר העבר היהודי לרבדיו. ג) הזיקה היהודית אל ארץ ישראל והתקווה לגאולה מדינית. הוגים אלו ביקרו קשות את הדרך בה נחקר העבר היהודי על ידי אנשי מדעי היהדות בגרמניה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. בעיניהם חקר העבר היהודי כפי שהתפתח מראשית המאה התשע עשרה בגרמניה נעשה לשם העבר בלבד ונעדרה ממנו כל חיוניות כלפי ההווה והעתיד היהודי. פרץ סמולנסקין תקף את החוקרים היהודים הגרמנים בעלי האוריינטציה האוניברסליסטית, ואחריו מרבית ההוגים והחוקרים הציוניים נקטו בגישה דומה. אולם בצד הביקורת כלפי מדעי היהדות הונחו בפועל היסודות לחקר העבר היהודי מנקודת מבט לאומית ציונית. לשם כך למשל פעלו כתבי העת `השחר`, `השלוח` ומאוחר יותר `דביר` שהיוו במות לחקר העבר היהודי. בהרצאה זו אשרטט את קווי צמיחתו של הזרם האתני תרבותי בציונות ותרומתו ליצירתה של `חכמת ישראל` בגרסתה הציונית.