"The Beneficiary": Towards a Better Understanding of an Adverbial Category

שורה ארוכה של תיאורים נידונו במסגרת תחביר העברית המקראית (והמודרנית), אולם רכיבים המבטאים את הרעיון, כי הפעולה נעשית למען מישהו אחר, אינם מקבלים התייחסות נאותה. מפאת היעדר קטגוריה הולמת להגדרתם מנותחים רכיבים אלה פעמים כתיאורי תכלית, אופן או סיבה, ופעמים כמושאים עקיפים. בהרצאה זו ברצוני להראות, כי יש טעם לייחד קטגוריה נבלדת לרכיבים בלתי מוצרכים אלה, אשר עונים על השאלה: "בעבור מי נעשה הפעולה". כאלה הם למשל הרכיבים "לו", "לך" ו"לה" שבפסוקיות: "אלהים יראה לו השה לעלה" (בר` כב 8), "עשה לך תבת עצי גפר" (בר` ו 14), "ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור" (שמ"ב כא 10). הרכיבים "לו", "לך" ו"לה" שבפסוקיות אלה מצד אחד אינם מוצרכים, ולכן אינם מתאימים להיקרא מושאים עקיפים (אורנן), ומצד שני, הם אינם משתלבים בנוחות מירבית באף אחת מקטגוריות התיאורים הקיימות. יחסת המקבל (הנקראת גם דאטיב, או יחסת המתנסה) שנידונה במסגרת תיאוריית היחסות הסמנטיות (פילמור) נותנת מענה חלקי להבנת תפקידו של הרכיב המדובר, אך יש מקום לבחון את השאלה האם מדובר ברכיב שיש לשלבו באחת מקבוצות התיאורים הקיימות, או שישנה הצדקה תחבירית ופילוסופית להוסיף קטגוריית תיאורים, העוסקת באותו אספקט של הפועל שעניינו פעילות למען מישהו אחר (או למען הפועל עצמו).