נשים - במשפחה שותקת, מושתקת או משתיקה (בסיפורי סביון ליברכט).

סביון ליברכט, יוצרת אהודה ומוערכת, מיטיבה לספר את סיפוריהן של משפחות. המשפחות שונות זו מזו. יש שהמשפחה מצומצמת ויש שהיא ענפה ועמוסת דורות. יש שהיא פועלת במרחב הביתי, ויש שהיא פועלת במרחבים רחוקים זה מזה. יש שהמשפחה חיה בהווה הסיפורי ויש שהמשפחה חיה, סימולטנית, בזמני תודעה שונים. על אף שונותן של המשפחות, מצאתי כי מוטיב השתיקה – על מופעיו השונים – עובר כחוט השני בסיפורים. בהרצאה זו אתמקד בדמויות נשים שותקות או מושתקות במשפחה ובזירה הביתית, בארבעה מסיפוריה הקצרים של ליברכט, ואדגים את הדרכים השונות בהן הן נוקטות כדי לחלץ מתוכן את המושתק. הסיפורים בהם בחרתי לגעת הם: "חדר על הגג", "תפוחים מן המדבר" מהקובץ `תפוחים מן המדבר` וכן "סוסים על כביש גהה" ו"דשאים סגולים" מהקובץ `סוסים על כביש גהה`.

הרצאתי תחתור תחת הקביעה שליבכרט מסרבת לראות עצמה כ"סופרת אישה", וזאת לנוכח העובדה שהיא מעניקה ביצירת קול לנשים. הנחת-היסוד בהרצאתי היא שקולן של נשים ביצירת הוא קול מושתק על ידי כוחות חיצוניים (מוסכמות; דת; גברים) ועל ידי כוחות פנימיים (פחד; הדחקה; בושה; צייתנות; כניעה). הרצאתי תציג את הפן השני של השתיקה – הדיבור והצעקה – כאקט מוחצן להשתקה ולשתיקה ומעשים חתרניים נשיים המהווים כלי ביטוי להפרת השתיקה.

ליברכט חוברת אל נשים מושתקות ובאמצעות כתיבתה שאף הוא אקט חתרני היא משמיעה את קולן ומציידת אותן ב"כלי המלחמה" במאבקן.