"To the Scents of the Cypress and Moist Thistle I shall Extend a Hidden Wing": Nativism and Self-Jouissance in Esther Raab’s Early Poetry

המשוררת אסתר ראב פרסמה את קובץ השירים הראשון שלה, קמשונים (1930) מתוך עמדת שוליות כפולה: משוררת-אישה בשדה גברי, וילידת ארץ-ישראל בשדה של עולים-מהגרים מאירופה. מקומה של ראב בתוך הספרות העברית, בתקופתה כמו גם בהיסטוריוגרפיה המחקרית, נותר אמביוולנטי דווקא בשל היותה ילידת הארץ. רשימות הביקורת המועטות בתקופתה מתייחסות אליה באופן אוריינטליסטי, כמעין "פרא אציל", ולצד השתאות מאישיותה האקזוטית ניכר ניסיון להמעיט מערך שיריה. בהרצאתי אבחן בכלים פרגמטיים של יחסי חידוש ונתון את האופנים שבהם ראב מקיימת בשירים מאבק מיצובי הנע בין שאיפה להכרה ולקבלה בשדה הגברי לבין שאיפה לעצמאות והיבדלות. הילידיות בתרבות העברית של ראשית המאה העשרים פעלה פעמים רבות בשירות הלאומיות, כהבניה תרבותית של החלוצים הציונים, אך ראב עושה שימוש בילידיות גם כדי להבדיל את עצמה מהלאומיות ואפילו לצאת נגדה ולחשוף אותה כבלתי כשירה לדעת את הארץ. בקובץ קמשונים הארץ מתוארת במונחים, מטאפורות ואימאז`ים מיניים, והדוברת מקיימת עמה יחסים אינטימיים. השירים מציעים מיניות שאכנה "התענגות עצמית" נשית המאיימת לייתר את המיניות הגברית, הכובשת והמולידה הרצויה ללאומיות. שימושה של ראב בילידיות מאפשר לה לבדל את עצמה מהשדה הלאומי הציוני, למצב את זהותה הארצישראלית כזהות פריבילגית, ולבסס את בעלותה על הארץ דרך מנגנוני הדרה והרחקה לשוניים וסגנוניים.