The Ministry of Education`s Policy on Integration of "Jewish" Content and Assimilation into the State (Non-Religious) Education

העמקת `החינוך היהודי` במערכת החינוך הפורמלי הממלכתי-כללי מורכבת ביותר לאור המציאות הישראלית המתאפיינת במחלוקת ציבורית ואי הסכמה למקומה של הדת במדינה. למחלוקת זו השפעה ישירה ועמוקה על מדיניות מערכת החינוך בתחום `החינוך היהודי` בתקופת הישוב טרום הקמת המדינה, ועד לימינו. הרצאה זו עוסקת במדיניות משרד החינוך בתחום `החינוך היהודי` במערכת החינוך הממלכתי-כללי (היסודי והעל-יסודי) משנות החמישים ועד ימינו. לאורך השנים חזרו ונשנו ניסיונות להטמיע מדיניות בתחום `החינוך היהודי` במערכת החינוך הממלכתי, אולם ברוב המקרים ללא הצלחה יתרה או בהצלחה מסוימת זמנית, שלא שרדה בטווח הארוך עם חילופי השרים.

הטענה המרכזית של ההרצאה היא כי בקרב קובעי המדיניות החינוכית, השדה החינוכי ורוב הציבור בחברה היהודית-הישראלית, אין הסכמה לגבי מהותו ותוכנו של `החינוך היהודי` במערכת החינוך הממלכתי-כללי, ולכן קשה לקדם עשייה חינוכית בתחום. זהו תחום ערכי השנוי במחלוקת תמידית, ומכאן שניסיונות עיצוב מדיניות חינוכית, גיבוש תכניות לימודים ודרכי הוראתם במערכת זו מורכבים ונוטים להיכשל. למעשה, תחום `החינוך היהודי` משקף מכלול של יחס השר המכהן לתחום היהדות, עמדותיו ואמונותיו, מדיניותו וסדרי עדיפויותיו במשרד וזאת מתוך שיקולים ואינטרסים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים המשתנים מזמן לזמן. על כן, לאור בחינת מדיניות משרד החינוך ושרי החינוך בפרספקטיבה היסטורית-חינוכית החל משנות החמישים, וכחלק ממטרות גישת המחקר ההיסטוריה של החינוך לקדם, לתמוך ולשפר מדיניות חינוך בהווה ובעתיד, אציג מודל דו צירי: `חידושים בתחום החינוך היהודי והטמעתם במערכת החינוך הממלכתי-כללי` וזאת בשני הקשרים: הארגוני-מנהלי (עיתוי, עיגון, תכנון ושיתוף) והתוכני (ערכים פרטיקולריים ואוניברסליים).