זמניות (טמפוראליות) מהווה יסוד חיוני במושגים הלכתיים בתלמוד הבבלי, והיא גם משמשת כעמוד תווך באגדה החז"לית. הרצאתי מבקשת להעתיק את המחלוקת הותיקה – האם יש מושג של "זמן" בספרות חז"ל – לפרויקט חדש שעניינו תיאור וניתוח תופעות של זמניות בטקסטים בתלמוד בבלי. מתוך ניתוח זה אבקש לשקול את תרומתם הפוטנציאלית של הדיונים התלמודיים הללו לתיאוריות של טמפוראליות בנות זמננו כמו גם להתפתחותה של מחשבת חז"ל. אתרכז בשני מושגים זמניים: תקפות למפרע ובו-זמניות, ואדגים כיצד דרך ניתוח ספרותי ניתן לשרטט תמונה של הנחות הזמניות אשר פועלות ברקע המושגים הלכתיים וסיפורי האגדה. יתר על כן, אבקש לבחון כיצד מסקנות אלה אודות הזמניות מסבירות את האופן שבו הבינו עורכי התלמוד רעיונות מפתח כגון - הנוכחות האלוהית בעולמם, הסיבתיות, ומגבלותיה של היתכנות משפטית.