Human Dignity and Its Meaning in the Constitution of Leo Kohn

"אנחנו, בני ישראל, בתתנו שבח והודיה לאל בורא עולם, שהוציאנו מעבדות לחירות והשיב אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו... ובגמרנו אומר לכונן את מדינתנו על אדני שלום וצדק כחזון נביאי ישראל, להחיות בה את קנייני הרוח של מורשת אבות... ולהשרות בטחון ושפע על כל השוכנים בתוכה – קיימנו וקיבלנו עלינו את דברי החוקה הזאת..."

הטקסט התנכ"י והחגיגי המובא מעלה, הוא מתוך תרגומו של משה זילברג לפתיח החוקה אותה חיבר יהודה פנחס (ליאו) כהן. חוקה זו, אותה יצר כהן במהלך שנת 1948 יועדה להפוך לחוקתה הראשונה של מדינת ישראל. כידוע, הניסיון לקבל חוקה זו (או חוקה בכלל), נקבר שנים בודדות לאחר מכן תחת משא המאבקים הפוליטיים, אך לזמן קצר הפכה החוקה של כהן, כמו גם מחברה האנונימי, לנושא מעורר עניין ברחבי העולם היהודי ואף מחוצה לו, כחוקתה העתידית של מדינת ישראל.

ישנם כמה מחקרים העוסקים בחוקה זו של ליאו כהן, ובעיקר במתח המתקיים בה בין עיצובה כחוקה חילונית-ליברלית ובין היותה חוקתה המיועדת של המדינה היהודית. הרצאה זו, תתמקד בפרגמנט אחד בחוקה של כהן - שלא נדון במחקרים אלו - והוא השימוש שעושה כהן במושג "כבוד האדם", שימוש לא נפוץ כלל באותו הזמן בטקסטים חוקתיים.

בהרצאה אנסה לעמוד על מקורו של השימוש במושג "כבוד האדם" על ידי כהן ועל משמעותו. אגב כך, אף אנסה להרחיק אל השימוש שנעשה במושג זה בחוק ובשיח הישראלי באותן שנים ובשנים לאחר מכן, תוך בחינת המתח האצור בו בנוגע ליחסים שבין דת ומדינה, הקולקטיב והיחיד.