`By Conjecture Alone`: Historical Consciousness and Social Location in Late Medieval Maimonidean Tradition

מטרתה של ההרצאה הנוכחית היא לנסות ולבחון את תגובתו של המיעוט היהודי אל תהליך התמקצעות הידע שעברה החברה האירופאית בשלהי ימי-הביניים. באופן גס ביותר, ניתן לתאר תהליך זה כתמורה בארגונה החברתי של מסירת הידע, המאופיינת בזניחה של שושלות משפחתיות לטובת מסגרות מוסדיות חדשות. תוך תנועת-מלקחיים משולבת של עיצוב מושגי עם פיתוח מנגנוני-פיקוח פנימיים, התהווה מרחב אינטלקטואלי מזן חדש, שהושתת על החלוקה החדה שבין מומחים (clerici) להדיוטות (laici). התמקצעותה של הלמדנות הייתה אפוא תמורה חברתית ופוליטית ממשית. ברם, לא נעדרו ממנה גם היבטים סמליים, שהתבטאו באופני-המשגה מחודשים של הידע על תכניו, דימוייו ויומרותיו. על הרקע המתואר, אבקש להעמיד במרכז דבריי סיפור אחד, חריג ושכוח למדי, המופיע בשולי אגרת ששלח המלומד היהודי-פרובנסלי קלונימוס בן קלונימוס ב-1318 אל ידידו, יוסף אבן כספי. במרכזו עומד הפירוש שלימד הקיסר פרידריך השני את שמואל אבן תיבון למצוות פרה אדומה. לטענתי, לא ניתן לקרוא את הסיפור כתיעוד היסטורי מהימן. במקום זאת, יש להבינו כייצוג ספרותי לתודעתו העצמית של מוסרו-מחברו. לפיכך, אתמקד בהבנת ההקשרים התרבותיים השונים בהם מעוגן הסיפור - תורת טעמי-המצוות המיימונית, סיפורי `העתקת החכמה` (translatio scientiae), הפולמוס היהודי-נוצרי, ניצני הרנסנס ועוד. בתוך כך, אדון בדרכים בהם אפשר זימונו המחודש של העבר אל השיח הפילוסופי היסטוריזציה של המעשה הפרשני עצמו. בניגוד לאבן כספי, שיצר בחסות השיח האתנוגרפי דימוי של עבר קשיח ובלתי-משתנה, מעצב קלונימוס באמצעות סיפורו תודעת-זמן חדשה, בעלת יומרה מדעית, אשר הן תכניה והן עצם פענוחה מותנים במצבים קונטינגנטיים ומשתנים. לבסוף, אבקש לאפיין את הסיפור כמקרה פרדיגמטי לשימוש בדימויי-ידע מקומיים כמנגנון להבניית זהות למדנית ולמיסוד עצמי.