The Vagueness and the Logic of Rabbinic Discourse

בהרצאה זו אני בוחנת את תרומתו של מושג העמימות (vagueness) בפרגמטיזם האמריקאי לשיח התיאולוגי.

חלקה הראשון של ההרצאה מציג את רעיון העמימות באפיסטמולוגיה של וויליאם ג`יימס וצ`רלס סנדרס פירס. חלקה השני של ההרצאה מציג את רעיונותיהם של הוגים דתיים העושים שימוש בשפה הפרגמטיסטית ובמושג העמימות לצורך שיח תיאולוגי. ההרצאה מסתיימת בבחינת תרומתו של מושג העמימות הפרגמטיסטי להבנת השיח הרבני.

מושג העמימות משמש את ג`יימס ופירס לצורך ביקורת החשיבה האמפיריציסטית והרציונליסטית. בפילוסופיה של ג`יימס העמימות משמשת לביקורת האטומיזם התודעתי אצל ג`ון לוק ודיוויד יום. בתיאורו את "זרם המחשבה" הוא מתמקד בפנומנולוגיה של השלם במקום בחלקיו, ומחליף את האובייקטים האטומיסטיים ב"נטיות של המחשבה." נטיות אלה, לטענתו הן "כה עמומות שאי אפשר להצביע עליהן כלל."[1] רעיון זה משמש את הנס פריי, התיאולוג בן המאה ה-20 ליצירת שיח דתי תבוני חדש לגבי כתבי הקודש.

תורת הסימנים של פירס מציעה לוגיקה של השפה המתמודדת עם היחסים הבעייתיים בין משפטי השפה והתיאוריות המדעיות לבין תודעת מפגש עם "העולם." עבור פירס העמימות של סימנים כלליים, וכן אי השלמות ואי המוגדרות שלהם מבטיחים את המשך תהליך החקירה והגדלת הידע. זאת בצד תודעת מפגש בלתי אמצעי עם עולם שאנו חווים כחיצוני לנו. רעיון זה משמש את פיטר אוקס, הוגה יהודי בן זמננו, לדחיית הביקורת המודרנית ביחס לאובייקטים הדתיים. לטענתו הבנת אובייקטים דתיים כסימנים בלתי שלמים ועמומים מאפשרת את פירושם המחודש ואת המשך השיח ביחס אליהם. אוקס מסביר בדרך זו את המתודה המדרשית וקורא ליצירת שיח דתי מחודש המתבסס על כתבי הקודש תוך כדי הפיכתם לרלוונטיים לימינו.

[1] תרגום שלי, - ח.ה.William James, Principle of Psychology, 1.254.