Will, Thought, and the Unconscious: Further Consideration of the Revelation in Rosenzweig`s Star of Redemption

"במקום שכשל כוח התבונה, הצליחו `הרצון`, ה`חירות` ו`הבלתי-מודע`" (כוכב הגאולה, עמ` 54).

אבקש להראות את השימוש שעושה רוזנצווייג במושג הלא-מודע (Das Unbewusste). המושג מופיע מספר פעמים בכוכב הגאולה ולא זכה עדיין לתשומת לב במחקר. המושג משרת אותו בביקורת על הפילוסופיה האידאליסטית (מבית הגל) ובביקורת על אופן האחדותי שבו מציג הרמן כהן את היהדות כדת תבונה. מושג זה נועד להבהיר את אי-הזהות שבין החשיבה וההוויה, ומשמעותו שלא ניתן להבין את המציאות על ידי החשיבה בלבד. בעזרת הלא-מודע מרחיב רוזנצווייג את מסגרת הדיון אודות מצב האדם.

שימוש נוסף, הוא הופעתו של הלא-מודע בתיאורו את חווית ההתגלות. "כך נהפכת הודאת האוהב מניה וביה לשקר, ואכן יאה לו, וסימן בכך לדבר עד מה עמוק מעוגן כל זה בבלתי- מודע שההודאה בלבד אף אינה זוכה לאמון" (שם, 210). בהרצאתי אטען, כי שימושו של רוזנצווייג במושג הלא-מודע במהלך ההתגלות נובע דווקא ממגמה הפוכה. רוזנצווייג נעזר במושג על מנת לתחום את השיח האפשרי שבין האדם ואלוהים. מצד אחד, חווית ההתגלות, היא דיאלוג של אהבה המתרחש בזמן ההווה, ונחווה מתוך הפנימיות. דיאלוג הוא שיח פתוח, ובו אין לדעת מה יאמר הצד השני. מצד שני, דווקא באמצעות מושג הלא-מודע, מגביל רוזנצווייג את מרחב הדיאלוג האפשרי. בשימוש זה, נועד הלא-מודע לתחום את גבולות השיח האפשרי שבין האדם לאלוהים בהתגלות. ההתגלות אינה דיאלוג חופשי וחסר גבולות. שפה שאינה מנוסחת כציווי, תשמע בנפש האדם כהודאה שקרית. בלא-מודע שבנפש האדם, ישנה מוכנות לשמוע את דבר האל בלשון ציווי בלבד. למחקר זה חשיבות ספציפית לחוקרי רוזנצווייג, באשר ל"פתיחות" הנפש בהתגלות, האם היא תוצאתה או הכנה לה. וכן חשיבות כללית לחוקרי ההתגלות במחשבת ישראל.