Elijah Levita`s Grammatical Thought as Exhibited in his Glosses to the Mikhlol

אליהו בחור (1469–1549), יליד גרמניה וחניך איטליה, היה אחד המדקדקים וחוקרי המסורה החשובים בדור ה`ייצוא` של חכמת הלשון מהיהודים לנוצרים. עשייתו הלשונית כללה ספרי דקדוק, קונקורדנציה למקרא, מילונים ללשון חכמים ולתרגום, וספרים על המסורה וטעמי המקרא. בשלהי ימיו הוציא לאור את דקדוקו הנפוץ של רד"ק, `מכלול`, בלוויית כמאתיים הערות להן קרא `נימוקים`.

חלק ניכר מנימוקי הבחור מוקדש לחידוד כללי דקדוק (צירי קיים במשקל פָּעֵל גם בצורת ההפסק בנקבה; נח נעלם בפתח גנובה; קטגוריות דקדוקיות שבהן מצוי הכתיב ־ָה בכינויי הנוכח), להסתייגות מתחולתו של כלל (קיום צורות עלולות דווקא בבניין קל), להסבר של חריגים ולניסוח כללים חדשים (אבחנות בין צֵאת ליָצֹא ובין וי"ו החיבור לוי"ו ההיפוך). חלק עיקר נוסף בנימוקיו הוא ניסיון לבסס את ההתאמה שבין המסורה לדקדוק, ואף לתקן את נוסח המכלול על סמך הערות המסורה.

בהרצאה יוצגו כמה מכלליו של הבחור ותפקידם הפדגוגי בספר, וכן ייחשפו כמה ממקורותיו וחידושיו: אבקש לפרש את הקביעה הטרמינולוגית התמוהה ש`שם הפועל` של רד"ק נקרא אצל רוב המדקדקים `שם דבר` ולהציע לה מקור; להראות כיצד הבחור מניח פונולוגיה הפוכה מרד"ק (שווא מבטל תנועה גדולה, קמץ) על סמך מסורת דקדוק אשכנזית; לפתור את הסתירה בין דבריו בספר מסורת המסורת לגבי חילופי מערבאי/מדנחאי בתורה לבין נימוקיו במכלול; ולבאר את עמדותיו הנורמטיביות לגבי אופן חיתום ההברה דרך עיון בפירושיו למושגים `נח נעלם` ו`שווא`. כמו כן, אביא מספר מקומות שבהם הבחור מגיה על פי המסורה ואף מחדש חידושים כדרכה – אלא שהוא עושה זאת בתוך המסורת הדקדוקית של ימיו (דהיינו, הערות מסרניות בעלות תחומי ייחוס של שורשים שלָשיים וגזרות עלולות).