The Dome of the Temple: A Muslim-Jewish Visual Tradition

לתיאור החזותי של המקדש ישנן מסורות אמנותיות ארוכות שנים בקרב כל אחת משלוש הדתות - יהודים, מוסלמים ונוצרים. הכיבוש המוסלמי שבעקבותיו נבנו על הר-הבית בסוף המאה השביעית כיפת הסלע ומסגד אלאקצא, הוא נקודת מפנה משמעותית במסורות תיאורי המקדש, הן הטקסטואליות והן החזותיות: צורתה המתומנת של כיפת הסלע, ושתי הכיפות בראש שני המבנים, מציגות מראה אדריכלי שונה וסותר לחלוטין את התיאורים המקראיים והבתר-מקראיים של המקדש היהודי בעל צורת המלבן והגג השטוח.

מסורת מקומית יהודית-מוסלמית מן התקופה המוסלמית הקדומה, ראתה בכיפת הסלע ובמסגד אלאקצא מבנים הממשיכים את זכר מקדש שלמה המקראי. במאה האחת-עשרה הפכה מסורת זו למוכרת ונפוצה כאשר טקסטים הקשורים בה הועתקו למקורות ספרותיים המכונים, "שבחי ירושלים".

למרות קיומה של המסורת המקומית, לא מוכרים תיאורים חזותיים, מוסלמיים או יהודיים, המציגים את המבנים המוסלמיים כייצוג למקדש מתקופה הקודמת למאה הארבע-עשרה. באמנות הצלבנית מוכרת מסורת המזהה את כיפת הסלע כ"מקדש האדון" ואת מסגד אלאקצא כ"מקדש שלמה". לתאורים הצלבניים אין המשך רצוף ולאחריה מוכרים תיאורים נוצרים של המקדש בצורת כיפת הסלע רק מן המאה החמש-עשרה.

ההרצאה המוצעת תציג איור מונומנטאלי ולא מוכר של המקדש במגילת מקומות קדושים מראשית המאה הארבע-עשרה. האיור הוא כנראה ההופעה המוקדמת ביותר באמנות היהודית של המסורת המציגה את המקדש בצורת שני המבנים שעל הר-הבית. הדיון באיור מעלה את שאלת מקור ההשפעה למסורת המוכרת: האם מקורה בספרות עלי הרגל שהתרשמו ממראה המבנים שעל הר הבית אשר נגלה לעיניהם במציאות? האם מדובר בהתפתחות מן המסורת הצלבנית? או, שלפנינו ביטוי של המסורת הספרותית הקדומה המציגה זיקה ברורה בין בניית כיפת הסלע על הר הבית לבין המקדש המקראי.