Rhythm in the Scriptural Reading of Yemenite Jews

בניגוד למקובל בחקר העברית המקראית שבפי יהודי תימן, מתגלים טעמי המקרא בקריאה התימנית (על פלגיה השונים) לא כסימנים המורים על הניגון בקריאה אלא כסימנים המורים על קצב הקריאה. טעמי המקרא, אף כי מכונים ״ﺍﳊﺎﻥ״, מתבטאים בקצב סילאבי ולא במוטיב הניגון. ״כוח הֶפסק״ מתורגם לדירוג מדויק של משך ההברות. בגלל המימוש הקצבי של מערכת הטיעום, כולל געיה, עיצוב הזמן בקריאת בני תימן אינו חפשי, כמו בקריאתן של עדות אחרות, אלא נתון לפיקוד הדוק ומדויק. מערך קצבי זה מעניק לקריאה מימד של שיכלול, הידוע רק בתרבויות הדיקלום הגדולות, שהטקסטים שלהן מבוססים על מבנים מטריים סדירים. בהרצאה יוצג המערך הקצבי של הקריאה התימנית וההשלכות שלו לחקר המסורה וחקר הלשון העברית. ההיבט הקצבי בקריאה התימנית מאפשר תובנות חדשות במושגים בלשניים כמו הטעמת מלרע ומלעיל וכד׳. ההכרה במנגנון, המווסת את הזמן, כמסגרת לשונית מחייבת, מאפשרת להסביר את אורך התנועות בהברות סופיות בעברית המקראית שבפי יהודי תימן. בניגוד להנחות שהושמעו במחקר הקודם, אורך התנועות בסוף מילה תלוי לא בסוג ההטעמה (מלרע או מלעיל), לא במבנה ההברה (פתוחה או סגורה) ולא בטיב התנועה, אלא אך ורק בתבנית הקצבית שבה נהגית המילה במערך הקצב הפרוסודי.