The Founding Statutes of the Kovno Ghetto Community as a Revival of Jewish Autonomy in Lithuania

ב18 באוגוסט 1941, מספר ימים לאחר הקמת הגטו פרסם ועד זקני העדה, האלטסטנראט, המועצה היהודית בגטו קובנה, תקנון יסוד על פיו יתנהלו חיי הקהילה של הגטו. התקנון, שנכתב במקורו בליטאית (שפה שבה לא שלט חלק גדול מתושבי הגטו), הוא מסמך מיוחד במינו, שכמותו לא ידועים בגטאות אחרים. המסמך מהווה בעצם הצהרת אוטונומיה, כמעט הצהרת עצמאות של קהילה יהודית עצמאית שלוקחת על עצמה את הטיפול במגוון רחב של נושאים, שהיו קודם באחריות עיריית קובנה, ומדינת ליטא העצמאית. בטחון פנים, מערכת משפט עצמאית, מערכת בריאות, חיי דת וחיי תרבות, בתי ספר, בריאות וסניטיציה, כלכלה ומרשם תושבים, הם רק חלק מהנושאים אותם הגדירה המועצה כנתונים לתחום שיפוטה. המועצה הגדירה את תחום השיפוט שלה (שטח הגטו, כנראה בצירוף מפות), ואת הכפופים למרותה (כל תושביו היהודים של שטח הגטו), ואת המוסדות שינהלו את חיי הקהילה.

מה שמיוחד ומפתיע בתקנון, הוא העדרה המוחלט של התייחסות למצב המלחמה, לכיבוש הגרמני, לעובדה שאלפים מיהודי העיר כבר נרצחו על ידי ליטאים בשבועות שקדמו להקמת הגטו. נעדרת ממנו גם כל התייחסות לחובת עבודת הכפייה, הסיבה העיקרית שבגללה הוקם האלטסטנראט.

באפריל 1942, לאחר תקופה של רצח המוני של יהודים, וכמה חודשים של תקופה שקטה ורגועה יחסית, פורסמה גרסה שניה של תקנון היסוד, הפעם בגרמנית. התקנון החדש כבר לוקח בחשבון את מצב המלחמה, ואת עבודת הכפייה.

ההרצאה תעסוק בתקנון, במודל הקהילה אותו ביקש לייסד, בסיבות לכתיבתו, ובהבדלים בין שני הנוסחים, כמו כן תיבחן מידת העמידה או אי העמידה של המועצה ביעדים שהציבה לעצמה עם הקמתה, יעדים שלא היו כלל במנדט שקבלה מן הגרמנים. התקנון יושווה לתקנונים של גטאות אחרים, במידה ונשתמרו כאלה.