Moyshe Katz and Marxist Jewish Historiography

משה כץ (1960-1885) היה עיתונאי, מבקר ספרות ופובליציסט, מהאינטלקטואלים המרכזיים של `המשרד היהודי` של המפלגה הקומוניסטית האמריקנית. כץ לא היה היסטוריון "מקצועי", אך תרם להיסטוריוגרפיה היהודית סדרה בת 16 מאמרים, שהתפרסמו במהלך 1939-1938, בירחון הקומוניסטי שהתפרסם בארה"ב ביידיש, `דער האמער`. במאמריו ביקש כץ להצביע `בעיות בהיסטוריה היהודית` ולהציע להן תשובות מנקודת מבט מרקסיסטית. בלב התיאוריה של כץ עומדת "היפותזת ההתגיירות", לפיה הגולה היהודית איננה תוצר של הגליית היהודים מארץ-ישראל, אלא של גיורים המוניים מקרב בני עמים שונים בעת העתיקה ובראשית ימי-הביניים. רק במהלך ימי-הביניים התגבשו הקבוצות היהודיות השונות, אליבא דכץ, לכדי קבוצה לאומית מובחנת. היפותזה זו עומדת בניגוד להיסטוריוגרפיה היהודית המקובלת דאז, לפיה מוצאם של רוב יהודי התפוצות מארץ-ישראל, וגם בניגוד לתיאוריה המרקסיסטית המקובלת דאז, לפיה היהודים אינם אומה אלא קאסטה של סוחרים.

ההרצאה תתמקד בשאלה מדוע נדרש כץ לשאלות אלו דווקא בסוף שנות ה-30, ומדוע השיב עליהן באופן פורץ דרך כזה. ההסבר להתפתחות ההיסטוריוגרפית שמייצג כץ מצוי בהתפתחויות ההיסטוריות הדרמטיות שחלו במחצית השנייה של שנות ה-30 באירופה, בברה"מ, בארץ-ישראל ובארה"ב, ביהדות ארה"ב ובמפלגה הקומוניסטית האמריקנית.

משה כץ מהווה דוגמה לזרם שלם של היסטוריונים יהודים מרקסיסטים, שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ושהותירו אחריהם יצירה היסטוריוגרפית ענפה, רובה כתובה ביידיש. המחקר בהיסטוריה יהודית במדינת ישראל לא זכה לעמוד על כתפיהם, אם בשל מחסום השפה, ואם בשל מחסומים אידיאולוגיים ופוליטיים. בכך איבדה ההיסטוריוגרפיה היהודית מעיין נובע של יצירה מחקרית, שגם אם הנחותיה או שיטותיה שנויות במחלוקת, הרי ששאלותיה והשערותיה מקוריות ופוריות.