œ"It was Here Already, Long Ago; It was Here before our Time" (Ecclesiastes 1:10): On Traditional Engagement Contracts (Shitrei Tenaim) and Modern Prenuptial Agreements

הסדרת קשר הנישואין לפני עריכתם נוהגת בקהילות ישראל מאות ואלפי שנים: החל משטרי הכתובה, דרך שטרי תנאים קדומים ומאוחרים ועד להסכמים בני זמננו. מעוררי עניין – ופולמוס – במיוחד הם הסכמי קדם נישואין מודרניים, שהוצעו בגרסאות שונות בעשרות השנים האחרונות, ובהם ההסכמים העכשוויים: ה"הסכם לכבוד הדדי" וה"הסכם מאהבה". מטרתם של אלו אינה הסדרת ההתנהלות השוטפת של בני הזוג בחיי הנישואין, אלא הסדרת הפירוד בשעת הצורך, בדרך שתמנע סרבנות גט הדדית. אלא שההסכמים מעוררים דיון וויכוח בכמה מישורים: מישורים הלכתיים פורמאליים (כגון: שאלת הגט המעושה ובעיית האסמכתא) ומישורים ערכיים-אידיאולוגיים (כגון: האסטרטגיה הראויה לשמירת מוסד הנישואין והזכות לגירושין במצבי משבר).

ההרצאה מבקשת לבחון את תפקידם של ההסכמים וההצדקה לקיומם בפרספקטיבה הלכתית-היסטורית-השוואתית. ההרצאה יוצאת מקריאה צמודה של שטרי התנאים המתועדים בספר נחלת שבעה (ר` שמואל הלוי, אשכנז ופולין, מאה יז). מתוך קריאה זו מבקשת ההרצאה לעמוד על כוחו של המנהג, כוחה של הקהילה וכוחם של הפרטים בענייני נישואין. בפרט, ההרצאה מבקשת להצביע על מספר מתחים מובנים האופייניים להסדרת הנישואין והגירושין: מתח בין היבטים טקסיים-סמליים לבין היבטים הלכתיים פורמאליים ומתח בין זכות ההתניה הפרטית לבין פוטנציאל ההסדרה הקהילתית (באמצעות תקנות ומנהגים הנוגעים לשטרי התנאים) ומגבלותיה.

המתחים הללו אינם רק נחלת העבר. בהרצאה אבקש לטעון כי מדובר בתבניות אופייניות לשיח ההלכתי בתחומים הנדונים, ולפיכך ניתן לזהותן בנקודות זמן שונות ובהקשרים תרבותיים מגוונים. וכך, על אף השונוּת, מאפשרת הקריאה הצמודה של מסמכי העבר להנהיר את דרכו של השיח ההלכתי (והשיח הציבורי הנלווה אליו) בהווה.