תוצאות מלחמת ששת הימים פתחו בפני התנועות המיישבות – התנועות הקיבוציות ותנועת המושבים, אזורים נרחבים להתיישבות חדשה, והזדמנות להתחדשות התפיסה ההתיישבותית. כיצד תפסו ראשוני המתיישבים והנהגות התנועות את ההזדמנות? האם לצד עצם הקמת היישובים, עמדה בפניהם גם תפיסה של התחדשות רעיונית וחברתית?
ההרצאה תבחן את הסוגיה דרך סיפור ראשית ההתיישבות בגולן; ההתיישבות שאכן ביקשה לשלב בין מה שראשית תפשו כהזדמנות התיישבותית יחד עם הזדמנות לתכנון התיישבותי אזורי, שיענה על פגמים חברתיים ורעיוניים שהתגלו באזורי ההתיישבות הוותיקים. היא תתמקד בנושאים הבאים: א. חזון איחוד התנועה הקיבוצית סביב אתגר ההתיישבות החדשה. ב. ההתיישבות החדשה כהזדמנות לחזרת התנועה הקיבוצית למעמדה המוביל בציונות ובעם היהודי, כפי שהיה טרם הקמת המדינה. ג. ההתיישבות בגולן כמודל של מערכת יחסים חדשה ואחרת, הרמונית, בין היישוב העירוני (קצרין) והקיבוצים והמושבים סביבו. ד. ההתיישבות בגולן כמודל למערכת יחסים הרמונית בין מתיישבים חילונים ודתיים.
ההרצאה תתבסס בעיקר על כתיבת הביוגרפיה של יהודה הראל, מראשוני ומנהיגי ההתיישבות הגולן (ספר בכתובים מאת המרצה) ועל המחקר "קצרין בירת הגולן" –העוסק בחזון הייחודי של יחסי קצרין והיישובים סביבה, שכתב המרצה במסגרת מכון שמיר למחקר.